כולנו, אלו שלמדו בתומכי תמימים, ואלו שלומדים ממנה, מגויסים כבר מזמן לצבא, להיות

כולנו, אלו שלמדו בתומכי תמימים, ואלו שלומדים ממנה, מגויסים כבר מזמן לצבא, להיות חיילי בית דוד, כאלו שחתמו על הסכם של דחיית ענייני העולם, מתוך מטרה לנצח במלחמה ולהביא את העולם כולו  לקבלת מלכות בית דוד, מלכותו של משיח.

בדרך כלל מקומן של הבהרות, הוא בהערות שוליים או סיום, אך הפעם נתחיל בהן. אם למראה הכותרת, יש מי שחושב שכוונתנו להתייחס לנושא שהתעורר לאחרונה, ובו נשמעות הגדרות ומילים דומות כגון ‘גיוס’ ו’צבא’, הרי שהוא יכול להסתפק בפסקה הבאה.

הסיבה לכך שאיננו עוסקים בכך, אינה משום דעה או סברה כזו או אחרת, אלא משום שתהיינה הדעות בקשר לצעד כזה או אחר אשר תהיינה, אסור לתת מקום למחשבה או להצגת דברים כאילו יש מי שאינו נאמן ח”ו לדבריו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, לדבר המלך ומלכו של עולם בתורה, לפיה הצבא היחיד אליו מגויסים תלמידי הישיבות, הוא הצבא שהוקם בט”ו אלול. כל הצעדים שננקטו, הם אך ורק כדי להבטיח שמציאות זו לא תשתנה גם בדרך הטבע, בתוך הגבלות הזמן והמקום, ורק במסגרת זו ניתן להביע דעות, ולא באופן שיש מי שבחר להביע אותן.

ט”ו אלול - היום בו התייסדה ישיבת תומכי תמימים. כאשר מייסדים ישיבה בכלל, ובפרט ישיבה שיש לה משמעות ותפקיד היסטורי, היינו מצפים לשמוע על שאיפות המייסד, על הלמדנים המיוחדים שיצאו ממנה, על אופן הלימוד וכו’. כל אלו כמובן נאמרו כמובן ע”י מייסד הישיבה, כ”ק אדמו”ר נ”ע וממלאי מקומו, כ”ק אדמו”ר הריי”צ וכ”ק אדמו”ר מה”מ, אולם כדי לתאר את תפקידה של הישיבה, את מטרתה ואת התלמידים בה, נבחרו מילים שלא נשמעו עד אז, וגם אחר כך בתוככי עולם הישיבות: צבא, חיילים ומלחמה.

בט”ו אלול הוקמה ישיבה, שתלמידיה עוסקים בנגלה ובחסידות, בכל ענייני תורה, חסידות ויראת שמים, במטרה אחת - לנצח במלחמה, לנצח במלחמה כנגד אלו “אשר חרפו אויביך ה’” בדור הראשון, וכנגד אלו ש”חרפו עקבות משיחך” מאז ועד היום. את זאת יכולים לעשות, כאשר יודעים וזוכרים כי הכניסה לתומכי תמימים, אינה של בחורים הלומדים בישיבה, מדובר בשינוי המהות, אנו נקראים תמימים על שם הישיבה, היא זו שמשנה אותנו, ולא להיפך.

עושים זאת, כאשר כל אחד יודע שהוא חייל מחיילי בית דוד, זוהי המהות שלו, המהות הפרטית, ובעיקר היותו חלק מהשייכים לנשיא הדור, לנשמה הכללית, הוא חלק מהצבא.

התמימים מגויסים זה מכבר, הם חתמו על הסכם, אותו ניסח ומנסחים נשיאי הישיבה, ההסכם לפיו “כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו”, שום דבר אינו קושר אותו לענייני העולם, מבלי שאלו יהיו שייכים למלך, למלוכה, למלכות בית דוד דוד הנצחית, מלכותו של מלך המשיח.

גם בימים שהאמונה בביאת המשיח, בכך שהגיע זמן הגאולה, ובבשורת הגאולה של הרבי, עומדת במבחן יום–יומי. כאשר “המציאות” מורה כביכול על ההיפך, כאשר מצד הנחות העולם אין לכך מקום, הרי מי שחדור בידיעה כי העולם ועניניו אינם תופסים אצלו מקום, אינם שווים כקליפת השום, אלא רק כמקום בו צריך לבצע את הרצון העליון. רק מי שמוכן לוותר על הכל לתת “גט כריתות” ולהתמסר במלואו למילוי השליחות שהטיל עלינו הרבי, רק הוא יכול להגשים את הכוונה.

בט”ו אלול, זהו יום החג של תומכי תמימים, היום שבו מצפה מאתנו הרבי שיהיה “כאדארם” - שיהיה ניכר שהמציאות האמיתית היא כאשר ענייני העולם אינם בהכרח מסודרים ומאורגנים באופן שהתרגלנו אליהם, אלא כפי שהם צריכים להיות.

זהו הים שבו כולנו נכנסים לתומכי תמימים מחדש, כדי להתעורר, לקבל החלטה נחושה, כי שום דבר לא יזיז אותנו מהמטרה. כי לא ניסוג מהמערכה גם בשלב הקשה ביותר שלה, השלב בו לא נזקקים לחרב ולחנית, אלא ללב בוער ונחישות, נדרשים במיוחד לביטול גמור אל הוראות המצביא, הרבי מה”מ, לביטול מוחלט של מה שיכול להראות כמנגד, כשייך לגלות על ידי קבלת מלכותו עלינו - יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!