המכתב שהרבי שיגר אליו

מאז המכתב שהרבי שיגר אליו, הוא מציב מידי שנה חנוכיות ציבוריות על גשרים ענקיים, מחלפים סואנים, נמלי תעופה, מרכזים הומי-אדם ומביא את אור החנוכה לחמשה-עשר מיליון איש (!) • ‘בית משיח’ לראשונה על ה’פרסומי ניסא’ של הרב מרדכי קנלסקי, שליח במדינת ניו ג’רסי שאחראי על מבצע חנוכה בקנה מידה שלא מותיר לאף יהודי להשאר מאחור • על ידי כוהניך

הרב קנלסקי עם ידידו מר דני כהנא, על רקע המנורה הציבורית

ערב חנוכה. יום שישי אחר–הצהריים. בכניסה לגשר “Goethals” שבניו–ג’רסי, ליד עמדות תשלום האגרה לנסיעה על הגשר, עומדים שני אנשים שחזותם החיצונית שונה לחלוטין. האחד בלבוש חב”די מסורתי, והשני בלבוש ספורטיבי עדכני. משמאלם חולפים אלפי רכבים, משלמים את האגרה וממהרים לעבור את הגשר, אחד הגשרים המרכזיים בניו–ג’רסי.

שניהם עומדים ליד מנורה ציבורית נאה, שעומדת בגאון בכניסה לגשר, במיקום שאף–אחד לא יכול להתעלם ממנה, ומהמסר שהיא משדרת. האיש בלבוש החב”די, שליח הרבי ומנהל מוסד “ברית אברהם” בניו–ג’רסי, הרב מרדכי קנלסקי, פונה למקורבו ומכבד אותו להדליק בפעם הראשונה את המנורה.

המקורב, שנחשב לאחד התומכים הקבועים של הארגון, ואף תרם את עלות הצבת החנוכיה במקום, ניגש להדליק את המנורה. תוך כדי הדלקה, החלו דמעות נקוות בעיניו, והוא החל לבכות מרוב התרגשות.

“מדוע אתה בוכה?” שאל הרב קנלסקי את המקורב, והלה השיב בקול חנוך מדמעות: “כיוצא–רוסיה, מעולם לא חלמתי שיבוא יום ותהיה לי הזכות להדליק מנורה ציבורית, בריש גלי, ליד אחד הגשרים ההומים ביותר במדינה”…

הרב קנלסקי זיהה את התעוררות הנשמה היהודית, והחליט לנצל את המומנטום. הוא נזכר בכל אותן פעמים בהן ניסה לשכנע את המקורב להתחיל להניח תפילין בקביעות, אך ללא הצלחה. גם לאחר שרכש תפילין, אמר שיניח מידי פעם, אך לא הסכים להתחייב להניח בכל יום חול, מכיוון שעליו להיות בעבודתו בשעת בוקר מוקדמת. כעת, חשב הרב קנלסקי, זוהי ההזדמנות להצית את הניצוץ היהודי.

הוא פנה אל מקורבו בקול נרגש ואמר: “אני רוצה שתביט כעת על הנרות של החנוכיה, והבטח לי שמהיום והלאה תניח תפילין בכל יום”.

המקורב, שהיה בשיאה של התרגשות רוחנית, קיבל את ההצעה בחיוב, בתנאי אחד: שהרב קנלסקי ידאג לו לזוג תפילין נוסף, כדי שיהיו לו תפילין גם בבית וגם במשרד. מאז, ועד היום מניח המקורב תפילין בכל יום, והכל בזכות הדלקת החנוכיה על גשר “Goethals” - אחת מתוך חמישים חנוכיות שמוצבות באתרים הכי מרכזיים במדינת ניו–ג’רסי.

•

הכל החל בשנת תשמ”ז. במכתב ששיגר הרבי לדינר השנתי השישי של מוסד “ברית אברהם” בניו–ג’רסי, השווה הרבי את פעולות המוסד להדלקת החנוכייה, ששניהם מעוררים את הנשמה היהודית להאיר את סביבתה בנר מצווה ותורה אור.

בעקבות המכתב, החליט הרב מרדכי קנלסקי שבחודש כסלו יתמקד הארגון בארגון מסיבות חנוכה לעולי–רוסיה, וגם בהצבת חנוכיות ציבוריות במקומות מרכזיים. פעילות חנוכה הלכה וגדלה משנה לשנה, כאשר פעילי הארגון יוצרים קשרים עם ראשי ערים נוספות שמצטרפים בשמחה למעגל האור, עד שלפני עשור הוצבו 25 חנוכיות גדולות במרכזי הערים הגדולות של ניו–ג’רסי.

הדלקת המנורות מלווה באירוע חגיגי. יהודים יוצאי רוסיה שהתגוררו באזורים אלו נהנו להגיע מידי שנה להדלקת החנוכייה, ולהתרגש מחדש. באותן שנים, כאשר ברוסיה טרם הודלקו חנוכיות צבוריות, היו הזקנים מצטלמים בהתרגשות ליד החנוכיה שעל רקע בניין העירייה, ואחר–כך שולחים את התמונות לקרוביהם ברוסיה, שיידעו שבאמריקה מדליקים חנוכייה בפומבי וללא חשש. באחד האירועים הללו, ביקשה אחת הנשים את רשות הדיבור, וכשדמעות זולגות מעיניה אמרה בהתרגשות שהמנורה הזאת מדליקה את הנשמה שלה, וגם את נשמותיהם של הוריה, שנרצחו על ידי הנאצים ימ”ש בבאבי–יאר.

להביא את האור מחוץ לעיר

מי שעבר במרכזי הערים בתקופת חג החנוכה, לא יכול היה להתעלם מעוצמת האור היהודי, והמסר המאיר של חג החנוכה. אבל בכבישים הבין–עירוניים, בהם נוסעים מיליוני אנשים בכל לילה, אור החנוכה עוד לא הגיע.

כך, עד חודש תשרי לפני תשע שנים. אחד הסנטורים במדינת ניו–ג’רסי, מר רוברט גורדון, עבר למשרד חדש וביקש מידידו הרב קנלסקי להגיע לטקס קביעת המזוזות. הרב קנלסקי יצא לדרך, יחד עם חמיו - הרה”ח ר’ בערל זלצמן. ברגע האחרון, גם חמותו הרבנית חיה אסתר ע”ה זלצמן - שעסקה רבות במבצע מזוזה - החליטה להצטרף.

יומיים אחר–כך, ערב יום כיפור, נהרגה חמותו בתאונת דרכים. כאשר הסנטור גורדון שמע על פטירתה, הוא הגיע לנחם את הרבנית שטערנא שרה קנלסקי, ושאל: מה אני יכול לעשות לעילוי נשמתה?

באותו רגע נזכר הרב קנלסקי בכבישים החשוכים של מדינת ניו–ג’רסי, ואמר לסנטור: “אם אתה באמת רוצה לעשות משהו גדול - תנצל את הקשרים שלך כדי להשיג אישור להדלקת חנוכיה ציבורית על גשר “Goethals”. זה יהיה נר עולמי בשביל חמותי!   

הסנטור נענה לבקשה, אבל הדרך עוד הייתה ארוכה. זמן רב חלף עד שסוף סוף הצליח להשיג את האדם הנכון, המחזיק בתפקיד בכיר מאוד בפורט–אטוריטי - רשות הנמלים של ניו יורק וניו ג’רזי. מדובר בחברת ענק החולשת על הכבישים הגדולים ביותר של מדינת ניו–יורק וניו–ג’רסי, ועל שש נמלי תעופה ענקיים, כולל שדות התעופה קנדי וניוארק.

בפגישה הראשונה ביניהם, טען הבכיר שלא יוכל לקבל אישורים להצבת חנוכיה על הגשר עצמו, אך הוא ישיג אישור להדלקה ציבורית בבניין המרכזי של רשות הנמלים בניו יורק וניו ג’רסי. שנה שלימה חלפה, עד שאותו בכיר הצליח להשיג את האישורים הדרושים, והמנורה הראשונה הוצבה על גשר “Goethals”, במיקום מעולה שנראה לעיני עשרות אלפי האנשים שחולפים במקום מידי יום.

פגישה גורלית של חמש דקות

הרב קנלסקי לא הסתפק בחנוכיה אחת, ובפגישתו הבאה עם הבכיר הסביר לו את משמעות המושג התלמודי “מי שיש לו מנה - רוצה מאתיים”, והציע לו להיות “אורח הכבוד” בדינר השנתי של הארגון. הבכיר סירב לקבל את הכיבוד, אך הציע להעניק את הכבוד למנהל רשות הנמלים, מר ביל ברוני.

התברר, שמנהל הרשות הוא אדם כל כך עסוק, וחצי שנה חלפה עד שהרב קנלסקי הצליח לקבוע פגישה עם מר ביל ברוני, במשרדו שבמנהטן. לפני הפגישה הבהיר הבכיר לרב קנלסקי: זמן הפגישה מוגבל לחמש דקות בלבד…

מיד בפתח הפגישה אמר מר ברוני: אני יודע שאתה רוצה להציב חנוכיות ציבוריות על גשרים מרכזיים, ואני רוצה שתסביר לי: למה זה חשוב?

הרב קנלסקי החליט לנסות לנגוע ברגש האנושי של מר ברוני, ואמר לו בהתרגשות:

“לפני כשלושים שנה הגעתי מרוסיה, שם נאלץ אבי להחליף את עבודתו שמונה–עשרה פעמים, רק כדי שלא לחלל את השבת. אני עצמי נאלצתי להתחבא שנה וחצי במרתף הבית, כדי שלא אאלץ ללכת לבית הספר הרוסי ולחלל שבת. סיכנו את חיינו יום–יום, ובסופו של יום הצלחנו לשמור כמעט על כל המצוות.

“מצווה אחת לא יכולנו לעשות גם במחיר של מסירות נפש: הדלקת חנוכיה בפומבי, באופן של ‘פרסומי ניסא’… היה ברור, שברגע שניתן פומבי לשמירת התורה והמצוות שלנו, נושלך לכלא הסובייטי. כל חיי חשבתי: מתי אוכל לקיים את מצווה זו בשלימותה? כמוני, יש בניו–ג’רסי עוד כשלושים אלף יהודי יוצאי רוסיה, שכולם חולקים את אותו חלום משותף.

“אתה, מר ברוני, אחראי על כל הגשרים והכבישים הגדולים, וביכולתך להגשים לעשרות אלפי אנשים את החלום. אם תתן את האישור, ירגישו כולם את ההבדל בין רוסיה הסובייטית לארצות הברית של אמריקה - ששם, הדלקה פומבית הייתה מובילה אותנו אל הכלא, ואילו כאן אנו מדליקים את החנוכייה הציבורית באישור הממשל!”

מר ברוני התרגש מאוד מדבריו של הרב קנלסקי, ואישר מיידית את הצבת החנוכיה בארבעת הגשרים הגדולים ביותר באזור: ג’ורג’ וושינגטון ברידג’, גוטאלס–ברידג’, באיון–ברידג’ ואאוטר–ברידג’.

•

באותה הזדמנות הוזמן מר ברוני להיות אורח הכבוד בדינר של “ברית אברהם”, שנערך בשילוב עם טקס חופה וקידושין לזוגות יוצאי חבר העמים. מר ברוני נענה להזמנה, והתרגש מאוד למראה החופות שנערכו במקביל, כדת משה וישראל. בנאומו במהלך הדינר, ציין מר ברוני כי בשנה בה חוגגים שמונים שנה לגשר ג’ורג’ וושינגטון, שנחשב לאחד הגשרים הגדולים בעולם - יידלקו נרות החנוכה במשך שמונה ימים, ויאירו את הדרך ל–11 מיליון אנשים שעוברים בגשר במהלך חג החנוכה.

בסיועו הפעיל של מר ברוני סודרו האישורים הדרושים, ובחנוכה הבא הוצבו שלוש מנורות ציבוריות בשלושת הכניסות של גשר ג’ורג’ וושינגטון - הנתיב העליון, הנתיב התחתון, והנתיב המיוחד לפאלסייד, דרכו עוברים בין השאר אלפי יהודים תושבי מונסי.

ביום המיועד הגיע הרב קנלסקי עם כמה ממקורביו לגשר ג’ורג’ וושינגטון להדלקת המנורה הציבורית לראשונה בהיסטוריה של הגשר. עובדי רשות הנמלים הציבו את החנוכיה, ועצרו את התנועה בנתיב הסמוך למשך רבע שעה. מכיוון שבמקום שהו מניין יהודים, החליט הרב קנלסקי לערוך תפילת מנחה על הנתיב החסום של הגשר. יהודים רבים שחלפו במקום נהנו לראות את המחזה המיוחד, וצפרו לאות הזדהות.

שלוש שנים חלפו מאז הפעם הראשונה שהודלקה החנוכיה על ג’ורג’ וושינגטון ברידג’, ובכל שנה, כמה ימים לפני חג החנוכה, מציבים עובדי רשות הנמלים את החנוכיות במקומות שנבחרו. לאחר החנוכה מגיעים עוברי הרשות להסיר את החנוכיות ולאחסנן במחסני הרשות. למעשה, מוצבות החנוכיות כמה ימים לפני חג החנוכה, ומוסרות כמה ימים לאחריו, וכך מפרסמים את המסר של חג החנוכה לעוד מאות אלפי אנשים שחולפים בכבישים.

אור (גם) לגויים

כפי שאפשר לנחש, הרב קנלסקי הוא לא מסוג האנשים שמרוצה מהישגיו. תמיד הוא שואף להתקדם הלאה, כדי לגרום לרבי עוד נחת–רוח. לאחר שהצליח להביא את אור החנוכה לכל הגשרים הראשיים באזור, החליט לגשת לשלב הבא: מכיוון שרשות הנמלים אחראית על כל שדות התעופה באזור, הוא הפעיל את הקשרים עם אותו בכיר שפתח לפניו את כל השערים, והצליח להשיג אישור להצבת חנוכיית ענק, בגובה 12 פיט, בשדה התעופה בניוארק. באותה שנה הודלקה חנוכיית ענק גם בפתח תחנת הרכבת הגדולה של ניו–ג’רסי, פט–טריין בג’ורנל סקווער, המחברת את ניו–יורק וניו–ג’רסי, שאף היא בשליטת רשות הנמלים.

מצווה גוררת מצווה: בזכות הדלקת המנורה הציבורית בנמל התעופה נוארק, ליד מסוף הנוסעים של אל–על, נוצר קשר מיוחד בין הרב קנלסקי להנהלת אל–על, והם ביקשו ממנו לפתוח במקום דוכן יהודי. הרב קנלסקי נענה לאתגר, ומלפני חודשיים מאיישים בניו את הדוכן שפעיל בזמני הטיסות לארץ הקודש.

בשנה שעברה, כאשר תורם החנוכיה בניוארק הגיע להדליק את הנר הראשון, הוא צירף אליו את ילדיו, הוריו והורי אשתו, כדי להראות לכולם מהו גאון יהודי. לאחר הדלקת הנרות, הוא סיפר שלמרות שהוא מניח תפילין בכל יום, הרי בעבר כאשר היו נכנסים אנשי עסקים למשרדו תוך כדי הנחת תפילין, הוא היה סוגר את הדלת, מבושה. אולם מאז הדליק את החנוכיה הציבורית בניוארק, הפנים שאין מה להתבייש בקיום המצוות, ואדרבא: כאשר מגיעים אנשי עסקים יהודיים, הוא מציע להם להניח תפילין לפני שמדברים בענייני העסקים! היו כמה אנשי עסקים שלא האמינו שהוא עצמו מניח תפילין בכל יום, והוא אמר להם: לא זו בלבד שאני מניח תפילין, אני גם יודע להניח לאחרים תפילין, והוא מסייע להם לקיים את מצוות התפילין.

•

בשנה שעברה, כאשר חמישים (!) חנוכיות ציבוריות הוצבו על ידי “ברית אברהם” בכל המוקדים המרכזיים של ניו–ג’רסי, לא היה אף יהודי שאור החנוכה לא האיר את נשמתו. האור הגדול הזה חלחל גם לאומות העולם, אור לגויים, וחברי הסנאט ובית הנבחרים של ניו–ג’רסי החליטו להעניק ל”ברית אברהם” תעודת כבוד מיוחדת על האור שהביאו בחמישים המנורות הציבוריות.