שנה לאחר מכן ביקשתי עוד פרי בטן. אחד לא מספיק. כעת כבר ידענו שיש כתובת לפנות אלי

שנה לאחר מכן ביקשתי עוד פרי בטן. אחד לא  מספיק. כעת כבר ידענו שיש כתובת לפנות אליה בעת מצוקה; יש מנהיג שברכותיו מתממשות אחת לאחת • קראנו את התשובה ולמרות שכבר התרגלנו לתשובות ברורות מהרבי, לא יכולנו שוב לעצור את התרגשותנו שהלכה וגאתה. הפעם הרבי לא רק מאחל ‘מזל טוב’ ו’בשורות טובות’, אלא מודיע לנו שזאת תהיה בת

אני ובעלי בכינו וצחקנו בערבוביה מרוב אושר והתרגשות. מאות משתתפים פקדו את האולם בו התקיימה ברית המילה, בהם רבני העיר. איש מכל הקהל לא הוזמן; כולם הגיעו בספונטאניות כדי לאחל לנו ‘מזל טוב’ לבבי. כפי שבעלי נדר, אכן קראנו לו נועם שמעון על שם התנא רבי שמעון בר יוחאי והוספנו את השם נועם.

מסיבת סידור בבית הספר ‘אור מנחם’ בנות בצפת, היא מהאירועים המרגשים והמיוחדים ביותר. צוות בית הספר והמורות משקיע זמן ומרץ רב כדי להפוך את המסיבה לאירוע שבנות כיתה א’ – שמרביתן לא באות מבתים חב”דיים – לא ישכחו מהר כל כך. מדי שנה בשנה דואג הצוות להזמין מי שתספר סיפור מופת מהרבי והשנה הייתה זו הגב’ יפה בוטבול, אֵם לא חב”דית מקרית שמונה שביקשה לשתף את הקהל בסיפור הולדת ביתה שלומדת בכתה א’, והולדת בנה הבכור. שניהם נולדו בברכת הרבי לאחר שנים ארוכות של נישואין.

הקהל הגדול של האימהות והילדות לא נותר אדיש מול סיפורה המדהים שלווה במכתבים ברורים אותם הקריאה בפני הקהל. “לא רק הקהל התרגש”, היא מגלה לנו בראיון מיוחד יום אחרי, “זאת הפעם הראשונה שאני מספרת את הסיפור בפורום כה נרחב. מיד עם הולדת בני הבכור ביקש צוות בית הרפואה ‘זיו’ להזמין צוות טלוויזיה שישמע על הנס המפעים, אך לא הסכמתי. אולם כשהתבקשתי לדבר במסיבה, הרגשתי שאין עיתוי מתאים יותר להודות לרבי על המופת הגדול הזה, מופת שבגינו הילדה עושה מדי יום את הדרך מקרית שמונה לבית ספר חב”ד בצפת.

מכתב לרבי, בירידה מציון רשב”י

“במשך שנים ארוכות ציפינו ופיללנו לפרי בטן, אני ובעלי מאיר משה, אך זה בושש להגיע”, מספרת הגב’ יפה, “נישאנו בשנת תנש”א, ומהר מאוד הבנו שהנושא הזה של ילדים לא ילך לנו בקלות. למרות זאת, לא התייאשנו. עברנו סדרת טיפולים ארוכה מנשוא, אך ללא תועלת. הסבל היה רב. אם בטיפולים הראשונים היו תקוות וציפיות גדולות לצד אכזבות מרובות, הרי שלאחר עוד ועוד טיפולים, גם רמת הציפייה ירדה. אצל מי לא ביקרנו? אצל רופאים ורבנים מכל רחבי הארץ. 

לא הייתה סגולה שלא ניסינו. בשלב מסוים החשש החל לכרסם בשנינו, שמא לא נזכה להשאיר צאצאים אחרינו.

בשנת תשס”ב, שמע בעלי על סגולה חדשה: ח”י רוטל. הוא נסע לציון במירון ביום הילולא של התנא רשב”י כדי לחלק יין לעוברים ושבים, ונדר שם נדר שאם ייוולד לנו בן הוא יקרא לו שמעון.

זמן מה קודם לכן החל בעלי להתקרב לחב”ד. הוא פגש אנשים נפלאים והחל ללמוד מעט מתורת החסידות והתלהבותו הייתה גדולה. בין הדברים הוא שמע גם על אפשרות לכתוב לרבי מליובאוויטש גם היום באמצעות ה’אגרות קודש’.

כשהוא ירד מה’ציון’ ופגש את דוכן הספרים של חב”ד, ביקש לרכוש כרכים של ‘אגרות קודש’. הפעילים בדוכן הצטערו לבשר לו שנותר רק כרך אחד, כרך י”ח. הוא רכש את הספר והתרגש מההשגחה הפרטית. רק כעת סיים עם הסגולה של הח”י רוטל, והספר היחיד שנותר הוא כרך י”ח, ביום ח”י באייר. הביקור אצל רשב”י הטעין את בעלי ואותי בכוח ותעצומות נפש מחודשים כאשר עמדנו לקראת הטיפול האחרון. קיבלנו הדרכה איך לכתוב, קיבלנו החלטה טובה, ולפני היציאה לבית הרפואה ניגשנו שנינו וברצינות רבה כתבנו לרבי וביקשנו את ברכתו.      

המענה התקבל בעמוד שעז, מכתב ו’תתסו:

במענה למכתבה מששי באייר.

לפלא מה שכופלת בקשתה בכל פעם ופעם, בה בשעה שכתבתי לה מאז, שנכון יהי’ לבה בטוח בהרופא כל בשר ומפליא לעשות, אשר, כלשון הכתוב, את הכל עשה יפה בעתו, שמדויק בזה – שני הענינים, בעתו דוקא, ואשר יהי’ יפה.

ויהי רצון שיהי’ הטפול הרפואי בעתו ובהצלחה כנ”ל, ותבשר טוב מתוך מצב רוח טוב בענינים הפרטים והכללים גם יחד.

קראנו את התשובה והוכנו בתדהמה. צבטנו את עצמנו לוודא שזה אמיתי. הרבי כותב במפורש שהטיפול יהיה בעתו ובהצלחה ושנבשר לו בשורות טובות. התרגשנו מאוד. הלכתי ל’בית הרפואה’ עם תחושה טובה שהפעם יהיה בסדר.

את אחד הטיפולים הרפואיים עשיתי קרוב לבית, בבית הרפואה ‘אלישע’ בחיפה תחת השגחתו וטיפולו של ד”ר לויט, רופא מומחה בתחום.

את הפגישה הראשונה אתו לא אשכח. הוא שאל כמה שנים אנחנו נשואים ללא ילדים וכמה טיפולים עברנו? סיפרתי לו שכעת אנחנו מבקשים לנסות שוב בפעם המי-יודע-כמה. הוא היה המום. “לא התייאשת?, אז מה את רוצה?” שאל-התריס בתדהמה. עניתי בפשטות שרצוני בילדים.

הגעתי למרפאה מצוידת – בנוסף להררי מסמכים הרפואיים גם – בתשובה המעודדת והברורה של הרבי. מי שערך את הטיפול היה הד”ר ארליך שהיה השליח הטוב דרכו התרחש הנס המפעים הזה.

היה זה באחד מימי חודש אלול, חודש התשובה. הטלפון המיוחל מבית הרפואה הגיע יום אחרי ראש השנה. לא אשכח לעולם את השיחה עם הפקידה “הגב’ יפה בוטבול, בדיקת הדם שלך מראה בוודאות שאת בהיריון”. התחלתי לדמוע. לקח לי זמן רב להפנים את הבשורה הטובה.

הימים שלאחר מכן היו מלאי חשש והתייעצויות. במהלך החודשים הבאים נועצתי רבות עם הד”ר שוסהיים מאגודת ‘אפרת’. הוא המליץ לי איזה בדיקות לעשות ואלו בדיקות אינן נצרכות. במהלך כל תשעת החודשים הבאים ליוותה אותי התשובה הברורה, והיה לי ברור שמה שלא יקרה, אני אבשר לרבי לבסוף בשורות טובות. תחושה זו התחזקה שעה שהרופא הודיע לי את תאריך הלידה המשוער. בדקתי בלוח וראיתי שמדובר ביום י”ח באייר, ל”ג בעומר!… הייתי המומה. מה שהחל בהילולת רבי שמעון בר יוחאי עתיד גם להסתיים בתאריך הזה. ראינו בזה סימן נוסף בתוך שרשרת של סימנים אלוקיים מופלאים.

בפועל הגעתי לבית הרפואה ע”ש רבקה זיו בצפת ביום ט’ באייר תשס”ג, ובגלל התפתחויות מוקדמות והרצון שלא לקחת שום סיכון, הסכמתי לעבור ניתוח והוא נולד באותו היום, אך ברית המילה התקיימה בערב ל”ג בעומר… לא אשכח איך בבית הרפואה הגיעו לחדרי רופאים רבים שהוזעקו מכל המחלקות הרלוונטיות לחזות בנס.

השמועה על לידת הבן עשתה כנפיים בכל העיר. השמחה שהייתה אותו יום בקרית שמונה, לא היה לה אח ורע.

אני ובעלי בכינו וצחקנו בערבוביה מרוב אושר והתרגשות. מאות משתתפים פקדו את האולם בו התקיימה ברית המילה, בהם רבני העיר. איש מכל הקהל לא הוזמן; כולם הגיעו בספונטאניות כדי לאחל לנו ‘מזל טוב’ לבבי. כפי שבעלי נדר, אכן קראנו לו נועם שמעון על שם התנא רבי שמעון בר יוחאי והוספנו את השם נועם.

הרבי כתב: מזל טוב להולדת הבת

שנה לאחר מכן ביקשתי עוד פרי בטן. אחד לא  מספיק. כעת כבר ידענו שיש כתובת לפנות אליה בעת מצוקה; יש מנהיג שברכותיו מתממשות אחת לאחת, וכריטואל שחוזר על עצמו קיבלנו החלטה טובה, שלשלנו מטבעות לקופה ואת דף הבקשה הכנסנו לאגרות קודש. העמוד שנפתח היה רלח, מכתב: ו’תשלט:

…לאחרי הפסק הכי ארוך, נתקבל מכתבו מכ”ד אד”ר ושלאחריו, ר”פ מהנעשה בפעולות דהפצת המעינות בהשבועות שעברו, ולפלא ההפסק ארוך בין מכתב למכתב, ובפרט בהנוגע לבשו”ט ומשמחות, ואין טוב אלא תורה, ואין שמחה כהתרת הספיקות, האם פועלים בהפצת המעינות וכו’ וק”ל,

נוסף ע”ז עוד נקודה, שבהאריך הזמן נשכחים פרטים ולפעמים ענינים. ומובן שאין כוונתי להטפת מוסר, כ”א בהנוגע להבא, וכן אשר יעורר שאר אנ”ש הכותבים, ג”כ על האמור לעיל.

ויהי רצון שתהיינה הבשורות טובות משמחות וגם מפורטות, ובהתחלה בזה מימי חדש אדר זה, ומסמך גאולה לגאולה לניסן, עדי יקוים היעוד בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל.

בברכה לבשו”ט, ובברכת מז”ט להולדת הבת שתליט”א – שז”ע נתקבלה הודעתו ע”ז ויגדלוה, ואת כיו”ח שי’, לתחומע”ט,

קראנו את התשובה ולמרות שכבר התרגלנו לתשובות ברורות מהרבי, לא יכולנו שוב לעצור את התרגשותנו שהלכה וגאתה. הפעם הרבי לא רק מאחל ‘מזל טוב’ ו’בשורות טובות’, אלא מודיע לנו שזאת תהיה בת.

כמו בפעם הקודמת גם עכשיו פניתי לבית הרפואה ‘אלישע’ כשאני נושאת תפילה לבורא עולם שגם הפעם הרופא המטפל יהיה ד”ר יוחנן ארליך שטיפל בי בפעם הקודמת. עוד לא סיימתי לשאת את תפילתי שנאמרה ללא מילים, והוא נכנס לחדר ושואל לשלומי… סיפרתי לו כמובן על בני בכורי, והוא שמח להיוודע על כך.

יצאתי מבית הרפואה בחזרה הביתה מלאת תקווה ואמונה. ואכן, הרבי לא מאכזב. בתוך שבועות קיבלתי את הבשורה שאני בהיריון שני. במהלך כל תשעת החודשים קיימתי בדיקות רפואיות ומעקבים שנים. בתוך תוכי ידעתי שהרבי לא טועה ואם בתשובה כתב הרבי ‘בת’, הרי אנחנו נזכה לבת. כמה נפעמתי לשמוע מהרופא המלווה שלי שתאריך הלידה המשוער הוא ראש חודש אדר, בדיוק התאריך שהתנוסס בראש המכתב…

כמה לא הופתעתי כשבישרו לי שנולדה לי בת בריאה ושלמה כברכת הרבי. קראנו לה יעל והיא מביאה לנו הרבה אור ושמחה בבית.

כשבגרה, חיפשנו לה בית ספר מתאים. יום אחד שמענו על בית הספר של חב”ד בצפת. הנסיעות הלוך וחזור מקרית שמונה לצפת ובחזרה, אינן קלות, אבל מה ערך לקושי לעומת החינוך היהודי הפנימי שהיא זוכה לו. צוות בית הספר עושה עבודה טובה ויעל יוצאת לבית הספר שמחה. 

•      •      •

קהל הנשים והבנות הגדול באולם הכינוסים ‘יגאל אלון’ בו התקיים הכינוס, לא יכול היה להסתיר את התרגשותו נוכח הסיפור המפעים. דמעות של גיל ושמחה נשפכו שם כמים. יפה עצמה, כפי שניכר בקולה, התרגשה לא פחות. “רגליי רעדו וכמעט מעדתי”, נזכרת. ניכר שהרושם מהכינוס מלווה אותה. “יעל הודיעה לי כבר שתינשא רק עם חב”דניק ותלך עם פאה ולא בכיסוי ראש…

“כל-כך התרגשתי לראות מה שכתבה בעמוד הראשון של הסידור: ‘ריבונו של עולם, אני מבקשת ממך שמשיח יבוא עכשיו, ואני אתגבר על יצר הרע’. כשילדה בכתה א’ בימינו אלו כותבת כך, זה אומר שבחב”ד יודעים לחנך. ובאמת אני אסירת תודה לצוות המורות והמנהלת המסורה הפועלות מתוך אהבת ישראל מדהימה…”