אש תופת מכל הכיוונים

זכה עם ישראל בקיץ תשע”ד לראות את יד ה’ מנווטת באהבה את מערך הניסים הגדול המרחף מעל שמי עם ישראל כמו גם מתחת לקרקע. אש תופת המשוגרת ממעל כמו גם איומים מסוכנים הצצים מתחת לפני האדמה, ומה שבאמצע, מופנית כלפי חיילים כמו גם אזרחים - והקב”ה שומר ומגן על כל אחד ואחד מבני ישראל • והשבוע מעשי ניסים שארעו עם חיילים שבתוך גיא הצלמוות • על ניסך ונפלאותיך שבכל עת

כשהדי התותחים ידמו והמערכה הקרקעית תשלים את יעדיה - כיבוש כל רצועת עזה, חיסול כל מחבלי החמאס ועוזריהם ושובו של השקט אל תושבי הדרום ומרכז ארץ ישראל, יבינו כולם את החסד שעשה איתנו בורא עולם בעצם המערכה עצמה שהייתה פתאומית וכמו נכפתה עלינו. כיום, במבט לאחור, אנשי הביטחון חוזרים ואומרים בגלוי, שההתדרדרות הביטחונית שהחלה עם חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים בגוש עציון, הצילה את ישראל מאסון גדול. לא פחות.

למרות ההתדרדרות הביטחונית, ניסו קברניטי המדינה פעם אחר פעם לדחות את ההחלטה על יציאה למבצע צבאי, והעדיפו להתנהג כמו בת יענה הטומנת ראשה בחול בעת סכנה. חברי כנסת ושרים פיזרו לחלל האוויר איומים חלולים. כשמחבלי החמאס ראו בהתנהגות הרופסת של ממשלת ישראל וראשיה, אזרו אפוא אומץ והמשיכו להמטיר טילים על  העורף ואף הגדילו את טווחי הירי.

ממשלת ישראל שזעקתם של התושבים הגיעה אליהם, ניסתה בתחילה להגיב באמצעות ירי אזהרה מהאוויר והפצצת שטחים ומבנים ריקים מאדם. המחבלים חשו עוד יותר את אוזלת היד והפחד של ראש הממשלה, והבינו כי הגיעה השעה אליה התאמנו שנים רבות. הם לא הסתפקו עוד בירי רקטות שברובן מושמדות על ידי מערכת כיפת ברזל, אלא ניסו לבצע פיגועים בעורף הארץ כשהם משתחלים ממנהרות שחפרו במשך שנים ארוכות.

רק אז נפל האסימון בראשם של קברניטי המדינה, והתקבלה ההחלטה לצאת לפעולה קרקעית מוגבלת. בתוך ימים ספורים התגלה לכוחות הלוחמים שהיציאה למערכה המלחמתית הזו מנעה אסון נורא שיכול היה להסתיים בכאוס מוחלט. ראש הממשלה בנימין נתניהו עצמו גילה ביום חמישי האחרון, בעת ישיבת הממשלה, כי בכוונת ארגון החמאס היה להשתמש בעשרות מנהרות שחפר בעת ובעונה אחת. תוכניתם הייתה להחדיר מאות מחבלים חמושים היישר אל תוך יישובים אזרחיים הנמצאים סמוך לגבול ולבצע מסע הרג וחטיפה המונית. “אלו מנהרות שנועדו לאפשר לאויב לפגוע בו–זמנית ולבצע פיגועים המוניים באזרחי ישראל”, אמר נתניהו לשרים בפתח ישיבת הממשלה.

מקורות ביטחוניים אישרו באוזני כתבים צבאיים, שהמלחמה הלא–מתוכננת הזו עם חמאס מנעה אסון בסדר גודל של מלחמת יום הכיפורים, שלדבריהם היה “מוריד את מדינת ישראל על ברכיה”.

המנהרות שנחפרו בצורה משמעותית, עברו את כל ההשערות שמומחים בטחוניים שיערו מלכתחילה. על פי נתונים שהפיץ דובר צה”ל, אותרו עד עתה עשרות פירים ו–‏31 מנהרות המובילות היישר אל שטח ארץ ישראל. בשנה האחרונה הואץ מהלך חפירת המנהרות באמצעות כוח מיוחד שהוקם תחת השם “נוכבא” (“הנבחרים”), ואשר החל לפעול בשטח בחפירות לכיוון ארץ ישראל. שלוש משמרות של מחבלי חמאס עבדו על כל מנהרה כזו, ובמשך יממה חפרו כ–‏15 מטרים בממוצע. גופי המודיעין הישראלי, השב”כ ואמ”ן ידע להצביע רק על חלק קטן מהמנהרות, אך היקפן ומספרן האמיתי לא היה ידוע לאיש - ומכאן הנס הגדול שעליו צריך להודות.

אש תופת מכל הכיוונים

בעת כתיבת שורות אלו נמצאים אלפי חיילי צה”ל בתוך שטחי רצועת עזה. המטרה שיועדה להם היא חשיפה והשמדה של אותן מנהרות תופת. כמעט מדי יום נתקלים החיילים במחבלים מתאבדים, בבתים ממולכדים ואף בחיות ממולכדות הנשלחות לכיוונם. כמעט מדי יום מגיחים מפירי המנהרות מחבלים המנסים לזנב בחיילים ומנסים אף לחטוף חיילים.

בשטחי הכינוס והריענון מחוץ לשטח הרצועה נמצאים עוד אלפי חיילים שיצאו להתרעננות והחלפת כוח לקראת כניסה נוספת, או כאלה המוצבים באזור ככוח התקפי מול ניסיונות חדירה של מחבלים, כפי שאירע בימים הראשונים למבצע. החיילים פוגשים ביציאתם את המוני בית ישראל הדואגים להעניק להם מכל הבא ליד. גם חסידי חב”ד רבים נמצאים שם ומזכים את החיילים בהנחת תפילין, בציצית, רישום אות בספר התורה, כמו גם שמחה וחיזוק באמונה.

ארגון ניידות חב”ד הקים חפ”ק מבצעים מיוחד באחד משטחי הכינוס, ועשרות פעילים סובבים בין יחידות הצבא השונות, מזכים אותם במצוות ומחזקים את רוחם. מטבע הדברים, המפגשים הם קצרים וחטופים ולא מתפתחות שיחות ארוכות, אך פה ושם ניתן לשמוע מהלוחמים סיפורי ניסים והשגחות פרטיות מופלאות כפי שראו עיניהם וכפי שחוו בעצמם בתוך התופת.

“לפני מספר ימים הגענו עם הטנק לשטח שבו שהו חיילים שיצאו מהרצועה להתרעננות ושמענו מאחד מהם סיפור מופלא”, מספר ר’ יאיר שניידר, מפעילי ניידות חב”ד. “החייל סיפר ששבוע קודם לכן קיבל מאתנו ספר תהילים קטן אותו הכניס לכיסו. זמן קצר לאחר מכן היה על אוטובוס צבאי בקרבת הגבול בדרך אל הנגמש”ים שאמורים היו להכניס אותם פנימה. בקרב החיילים הצעירים שרר מתח לקראת הבאות, והוא הוציא אפוא את התהילים והחל לקרוא כאשר כולם אומרים אחריו. חלפו דקות ספורות כשפתאום נשמעה שריקה. פגז מרגמה כוון לעבר האוטובוס, שפשף את הכנף השמאלית ונחת בסמוך. האוטובוס שהיה בנסיעה התרחק ממקום הפיצוץ, אף חייל לא נפגע ולא נגרם כל נזק. כולם הרגישו שקריאת התהילים הצילה את חייהם”.

שניידר מסביר שבקרבת הגבול יש יותר חשש מפצצות מרגמה מאשר רקטות. “באחד הימים הגענו לשטח כינוס של לוחמי שריון שהתארגנו לקראת כניסה לעזה. הם נכנסו בלילה ואנחנו פגשנו אותם שעה קלה לפני השקיעה, מצאנו אותם כבר מוכנים עם האפודים והמגנים, ולמרות זאת רבים מהם הפשילו הכול בכדי להניח תפילין.

“זוג התפילין עבר מיד ליד וחילקנו ללוחמים ספרי תהילים. כשעמדנו על יד אחד הטנקים לקבל בחזרה את התפילין מהחייל האחרון, רגע לפני שעזבנו, נשמע פיצוץ עז. פגז מרגמה נחת כמאה מטר מאתנו. הפיצוץ היה מחריד אוזניים, אך בדרך נס איש מהחיילים ומהצוות לא נשרט. כולם הרגישו שהדבר אירע בזכות מצוות תפילין. אילו הפגז היה נופל מאה מטר לכיווננו, זה היה נגמר רע מאוד”.

הניסים מתוך הקרבות לא מפסיקים לזרום, ור’ ישראל בוקובזה, טנקיסט נוסף, מגולל בפנינו סיפור נוסף:

“הגיע אלינו לוחם גולני שקיבל שחרור ליממה מהקרבות. היינו לפני נסיעה לאזור בני–ברק והוא מתגורר בגבעת שמואל, הצענו לו אפוא להצטרף אלינו. בדרך פתח החייל את סגור ליבו וסיפר לנו שבמהלך הקרבות יצא לו כבר כמה פעמים להגיד ווידוי. הוא ישב עם חיילים מפלוגתו בבית בלב שכונת סג’עיה, יממה אחרי אסון הנגמ”ש ומחבלים החלו לטווח אותם והם חשו בסכנת חיים.

“הקשר ביקש מחיל האוויר ויחידות הארטילריה שליוו את הפעולה לפגוע בחמושים, אך הטייסים כנראה החמיצו את מקומם המדויק וירו ממש בסמוך לחיילי צה”ל. הוא סיפר שהוא וחיילים נוספים כבר אמרו ווידוי בכוונה ממש והיה ברור להם שהם כבר לא יחזרו לביתם בריאים ושלמים. ‘בגלל ההפגזות קיר גדול של בית החל לקרוס לפתע מול עינינו רגע לפני שנכנסנו לתוכו. החלל שנוצר חשף שהבית הזה ממולכד בעשרות קילו חומרי נפץ - וכך חיינו ניצלו’”.

ר’ ישראל מספר על נס מופלא בו ראה בחוש איך הרבי דואג לפעילים הפועלים בשליחותו.

“ביום שני שעבר פעלנו משעת בוקר מוקדמת. העבודה הייתה אינטנסיבית כל–כך, עד שמידי פעם בפעם דחינו את ההזדמנות לשמוע קריאת התורה. ככל שהשעון תקתק, הדבר חרה לי מאוד, אבל למעשה, אי אפשר היה לעזוב הכול. הרגשנו בלב המערכה הסוערת, עוד הנחת תפילין ועוד חלוקת ספרי תהילים, חיילים הגיעו אלינו בהמוניהם ואי אפשר היה לדחות אותם. כשראיתי שהשעה מתאחרת, החלטתי לנסוע לשדרות ולנסות להשיג שם מניין. באמצע הדרך עוצר אותי פתאום ג’יפ ובתוכו שני קצינים בכירים ומסמן לי לנסוע אחריו.

“לאחר שעה נסיעה בתוך השטח, הגענו למקום כינוס של יחידה מובחרת בגדוד שריון, סמוך לקיבוץ סופה. החיילים היו מוכנים ממש רגע לקראת העלייה על הטנקים והיציאה לעבר עזה. המפקדים ביקשו מאתנו לעודד את רוחם. כמובן שהדלקנו את המוסיקה ורקדנו איתם. ברגע הזה כבר השלמתי בלבי שכנראה היום כבר לא אשמע קריאת התורה. עוד אני מהרהר בזה, ולפתע יוצאים מאחד הנגמש”ים שני חיילים עם סמלים של הרבנות הצבאית, ספר תורה בידם והם מבקשים מאתנו ומעוד חיילים, חצי שעה לפני השקיעה, להצטרף ולשמוע קריאת התורה… שפשפתי את עיני, הייתי בהלם”.

סיפור טרי נוסף אנחנו שומעים מהטנקיסט ר’ ישראל אופן, שכמו חבריו מגויס כבר מהיום הראשון של הלחימה ופועל באינטנסיביות עם הלוחמים בגבול עם עזה. “לפני שעה הגיע אלינו חייל שימי הלחימה הארוכים כנראה גרמו לו לבעיות במערכת העיכול והוא קיבל שחרור לעשרה ימי מנוחה, יש לנו בחפ”ק קפה ומים קרים ונתנו לו לשתות ולנוח. הוא סיפר שיממה קודם לכן חשפו מחבלים את הבית בו התמקמו וטיווחו אותם.

“מי שנחלץ לעזרתם היו מטוסי חיל האוויר. אך הטילים שהתעופפו גרמו לחשש גדול אצל החיילים. באותם רגעי אימה, כל אחד חיפש לאחוז בדבר–מה רוחני. בתחילה חשב שאין לו כלום, ואז נזכר בתהילים שהבאנו לו בטרם הכניסה לעזה, והוא החל לקרוא משם פרקי תהילים. רגעים אחר כך טייסי חיל האוויר הודיעו ללוחמים שהאיום הוסר מהם והמחבלים חוסלו”.  

רגע קצר לפני הפיצוץ

בערב שבת התיר דובר צה”ל לכל רשתות התקשורת לשלוח כתבים אל כוחות הצבא הפועלים בתוך עזה. הכתבות שודרו בשעות השיא ומדהים היה לשמוע בכל כתבה על חיילים שמספרים על ניסים גלויים שחוו בלחימה. הסיפור הכי טרי שהתרחש ביום שישי האחרון, והותר לפירסום, היה ניסיון חטיפת חייל שסוכל במחנה הפליטים נוסייראת שבמרכז רצועת עזה.

בשעה שכוח משותף של הנדסה, שריון ורגלים נכנסו למבנה כדי לחשוף פיר נוסף של מנהרה עליה התקבל דיווח מודיעיני, יצאו שני מחבלים מתוך הפיר וניסו למשוך את אחד החיילים אחריהם פנימה. החייל התעשת במהרה וניהל עם המחבל מאבק. בתגובה ירה טנק פגז אל תוך המבנה והצליח להרוג את אחד משני המחבלים, כאשר ההערכה היא שהמחבל השני הצליח לברוח חזרה אל המנהרה. יתר פרטי האירוע טרם הותרו לפירסום.

סיפור נס נוסף שהגיע מהשטח. לוחמים מחטיבת הצנחנים חשפו בית שמולכד על ידי מחבלים ברצועת עזה מתוך כוונה לפגוע בחיילי צה”ל בשעה שיגיעו אליו. בשער הבית הוצב מטען חבלה, ומחבל הופקד על הפעלתו, אולם בחסדי שמיים, המחבל נהרג על ידי צה”ל בטרם הפעיל את המטען.

“המחבל היה מחובר עם חוט תיל מהעמדה שלו ועד לעץ בגובה של מטר מעל פני האדמה. המטען כוון לשער הכניסה לחצר” סיפר אחד מלוחמי החטיבה. “הם חשבו שאנו נבוא מכיוון אחד, אבל באנו בדיוק מהכיוון ההפוך. הם רצו שנפתח את השער והמחבל יפוצץ את המטען על החיילים. אבל כאשר באנו מהצד ההפוך, פגענו במחבל לפני שהספיק להפעיל את המטען”.

בנוסף למטען שנמצא מחוץ לבית ונועד היה להתפוצץ על הלוחמים, מצאו חיילי צה”ל מטען חבלה נוסף בתוך שק בתוך הבית הממולכד. המטען אמנם לא היה מחומש, אך חובר לתיל ארוך מאוד.

במהלך יום חמישי הצליחו לוחמי חטיבת הצנחנים לעצור שני מחבלים ששהו במנהרה המובילה לארץ ישראל, ובכך מנעו פיגוע.

נס נוסף התפרסם יממה קודם לכן בכל אתרי החדשות וגרם להתפעלות רבה. קליע שנורה על ידי מחבל מרובה קלצ’ניקוב פגע ברימון יד שהיה בתוך אפוד של חייל. הקליע חדר את האפוד וחדר לתוך הרימון מבלי להתפוצץ - לא הכדור ולא הרימון.

נס גדול גם באזרחי

לאור קריאת אנשי החמאס לאנשיהם המתגוררים ביהודה ושומרון לצאת ולהתעמת עם תושבי ארץ ישראל, יצאו בסוף השבוע האחרון תהלוכות של מחבלים עם זיקוקים ואבנים בידיהם והתעמתו עם אנשי כוחות הביטחון. בזמן הזה, לצד ניסי מלחמת עזה, נבלמו גם ניסיונות שונים לבצע פיגועים ביהודה ושומרון.

ביום חמישי האחרון התקיימו תהלוכות זעם רבות במזרח ירושלים ובצפונה, בשכונות בהן מתגוררת אוכלוסייה ערבית. מוקד ההפגנה המרכזי היה בשכונת קלנדיה, שם אלפי ערבים יידו אבנים וירו זיקוקים לעבר כוחות הביטחון. במהלך ההתפרעות נפתחה אש מכמה כיוונים אל כוחות המשטרה ובדרך נס לא היו נפגעים. צלפי המשטרה השיבו אש וחיסלו שניים מהמחבלים.

ביום ראשון האחרון מנעו שוטרי מג”ב פיגוע רב נפגעים. השוטרים עצרו במחסום שבין ביתר עילית ליישוב צור הדסה רכב ובו מטען תופת גדול מחובר לבלוני גז. לוחם מג”ב נכנס לרכב וניסה לדומם את המנוע, אך הנהג החל לנסוע במהירות כשהלוחם עדיין בתוך הרכב. לוחם נוסף דרך את נשקו, כיוון לעבר הנהג ונטרל אותו. המחבל עצר את הרכב, הוא נתפס ונלקח לחקירה. כוחות הביטחון ערכו חיפושים ברכב וחשפו בו שני מטעני צינור, בלוני גז, חומר נפץ ומתג הפעלה שהיו אמורים להיות מופעלים כנגד אזרחים.

יממה קודם לכן נמנע בדרך נס פיגוע דקירה בסמטאות העיר העתיקה בירושלים. לוחמי משמר הגבול הצליחו לבצע את מעצרה של מחבלת שהצהירה על כוונותיה. “רציתי לדקור חיילים או שוטרים על רקע מה שקורה בעזה”. זה החל סמוך לשעה 17:00, כשאחד מלוחמי פלוגה ג’ של מג”ב ירושלים זיהה בעת שעמד מול חברו בסמטאות הרובע המוסלמי של העיר העתיקה, סמוך לשער שכם, חשודה בעת שהיא נעמדת מאחורי חברו.

“זיהיתי בחורה צעירה נעמדת במרחק קצר מהלוחם שהיה איתי. יד ימין שלה היתה בתוך שקית וידה השמאלית רעדה” סיפר הלוחם. מיד כשפנו לוחמים לבדוק את החשודה, היא ניסתה להימלט מהמקום בריצה אולם צוות לוחמים שדלק בעקבותיה הצליח להשיגה אחרי מרדף קצר בסמטאות העיר העתיקה, שם נעצרה. בחיפוש שבוצע בשקית שהיתה בידה נמצאה חבילת סכינים כאשר סכין אחד כבר נשלפה מחוץ לשקית.

גם השלוחים מודים ומהללים על הניסים

שלוחי הרבי באזור הדרום גם הם חווים ניסים גלויים, כפי שמספר  שליח הרבי מלך המשיח ביישוב גני יוחנן, הרב אברהם פרודנשטסקי: “ביום שישי ערכנו מבצע גדול ביישוב. חילקנו מאות ערכות נש”ק, ספרי תהילים, עשרות הניחו תפילין. זאת לצד תליית מודעות של הקמפיין החדש של צעירי חב”ד ‘בעז”ה ננצח!’ מודעות אלו נתלו במקומות מרכזיים ביישוב, במועדון ובמזכירות המושב. ההיענות היתה גבוהה במיוחד, הקמפיין דיבר לתושבים.

“בימים האחרונים הייתה אזעקה, ושהינו בחדר מוגן. לפתע נשמע פיצוץ מחריד, כל הבית רעד. הסתכלנו סביב, ברוך השם לא נשברה שום זכוכית. יצאתי החוצה, ובחוץ אני פוגש בשכן שלנו. השכן סיפר כי יצא מהמרחב מוגן בביתו מיד לאחר שהסתיימה האזעקה ועמד מתחת לעץ בגבול החצר. כשנשמע הפיצוץ הגדול, הבחין השכן בחלק ענק מהטיל שנבלם בעץ, בדיוק מעליו. הוא ניצל ממש בנס”.

“כוחות פיקוד העורף הגיעו למקום וטיפלו במה שצריך לטפל. עשרות תושבים התאספו לראות את הנס, ואמרו שאין ספק שזה בזכות הפעילות של בית חב”ד”. מסיים השליח את סיפורו המפעים.

שבוע קודם לכן, בערב בו נכנסו כוחות צה”ל לשטחי רצועת עזה, אירע נס לא פחות מדהים עם השליח באופקים הרב ישראל הרשקוביץ. תחילתו של הנס אירע מספר שעות קודם לכן, בשעה 11:30 בלילה, לאחר שהוכרז כי חיילי צה”ל נכנסים סוף סוף לרצועת עזה, החליט הרב ישראל הרשקוביץ, רב קהילת חב”ד ושליח הרבי באופקים, לשלוח הודעה למשפחות  מקהילת אנ”ש באופקים לעוררם לכתוב לרבי ולחזק הביטחון בה’ כסגולה לניסים.

לאחר מכן התיישב הרב הרשקוביץ לכתוב בקשת ברכה מהרבי, והכניס את המכתב לאגרות קודש (כרך ח’ עמוד מב). במכתב מדבר הרבי על חודש כסלו שהוא חודש הגאולה וניסים של כלל ישראל, ובסיום המכתב “הנה יקוים בנו איווי נשיאנו הקדושים שיהי’ גלוי עצמותינו, כל המציאות העצם וההתפשטות - אשר בריאות כזו ברוחניות בדרך ממילא מביא בריאות בגשמיות עד”ז והשי”ת יזכהו לבשר טובות עד”ז בקרוב ממש”.

לאחר קבלת המכתב המיוחד הקריא הרב הרשקוביץ את המכתב המופלא של הרבי תוך שהוא מקשר בין חודש כסלו שעליו מדבר הרבי במכתב לחודש תמוז - על פי שיחה של הרבי שעקב חג הגאולה י”ב–י”ג תמוז, הרי חודש תמוז גם–כן נקרא חודש הגאולה. הרב הרשקוביץ ביקש מבני המשפחה שהתפילות צריכות להיות בקו של ביטחון ולכן ניאמרו את פרק כ”ג בתהילים המדבר על בטחון בה’.

לאחר שעה קלה נשמעו פיצוצים אדירים שהרעידו את כל הבית. מספר רסיסים נפלו על גג הבית ובחסדי ה’ גרמו נזק קל בלבד. גם רסיס שנחת בחלון חדר השינה של הבן שיחי’, לא גרם כל נזק.

הנס גדול פי כמה לאור העובדה שמשפחת הרשקוביץ מתגוררת בדירת קרקע בחלק הוותיק של העיר, בה הדירות נבנו לפני החוק שמחייב בניית ממ”ד, ואשר על כן, אין בביתם ממ”ד. אך משפחת שלוחי הרבי באופקים לא עזבו את מקום שליחותם גם בימים אלו. הם ממלאים אפוא אחר הוראות פיקוד העורף, וכשנשמעה האזעקה ירדו מקומת חדרי השינה לחדר בקומה התחתונה, שם זכו לראות ולהרגיש איך ברכות הרבי מתקיימים בניסים ונפלאות.

הלילה חלף בבית משפחת הרשקוביץ בהתעוררות של הרגשה נפלאה שזוכים לראות את ברכותיו של הרבי מתקיימות במוחש, ובני הבית החליטו להמשיך בתנופה את השליחות באופקים ולחזק את התושבים בביטחון בה’  ובמשה עבדו - בקישור תושבים נוספים לרבי.

כולם מלאים באמונה

“מי שרוצה להבין את דברי אדמו”ר הזקן שיהודי לא יכול ולא רוצה להיפרד מאלוקות, שייקח יום חופשי מעבודתו ויבוא לסייע בפעילות”, מציע אחד הטנקיסטים לכותב השורות בעת שיחה עמו. “כאן ניתן לראות בעיניים ולחוש איך כל יהודי, לא משנה מאיזה רקע הוא מגיע ועד כמה הוא קרוב או לא לתורה ומצוות, ובכל זאת הרי הוא מלא כרימון באמונה בבורא עולם ומנהיגו.

“הנחנו תפילין לעשרות חיילים לראשונה בחייהם; רבים מהחיילים מבקשים תמונות של הרבי כסגולה. כמו כן אנחנו מחלקים תהילים בפורמט כיס וכולם מספרים לנו שברגעי מתח בלחימה הם קוראים תהילים - כולם: קיבוצניקים, מושבניקים, מתיישבים, דתיים וכאלה שאינם, כולם דבקים במסר שאין לנו על מי להישען אלא רק על אבינו שבשמים - תוך ציפייה לנס הגדול בגאולה האמיתית והשלימה”.

אחריות אמיתית

מספר ר’ יקותיאל (קותי) מיודבניק מצפת:

ישנו חייל אותו הכרתי במהלך פעילות ‘מבצעים’ באזור התעשייה ‘תפן’. הלה החל לאחרונה להתקרב ליהדות. טרם צאתו ללחימה הוא נתן לי את שמות חבריו הנכנסים ללוע האויב בכדי שהתמימים במכון הטכנולוגי בו אני עובד, ילמדו ויתפללו לזכותם. במכון דיברנו עם התלמידים על התפקיד של לומדי התורה כפי המובא בשיחה מיום ו’ בתשרי תשכ”ח. הבחורים חילקו בניהם את שמות החיילים וכל בחור הוסיף בלימוד ובתפילה לזכות חייל אחר.

ביום שני בצהריים התקשר אלי החייל המתקרב כשהוא לחוץ ומבוהל. הוא סיפר שאחד מחבריו ששמו אור בן אורנה נפצע מרסיס בראשו ומצבו מסוכן. דיברתי על–כך עם התלמידים, ואז הזדעק אותו תלמיד שלקח על עצמו להוסיף בלימוד לזכותו, כי שמא זה קרה בשל העובדה שבאותו בוקר הפסיד את סדר חסידות. התלמיד החל ללמוד ולהתפלל ביתר שאת וביתר התלהבות, ובו במקום קיבל על עצמו החלטה טובה משמעותית.

כל אותו היום בירר התלמיד על מצבו של אותו חייל, עד שבלילה נודע לו שיצא מכלל סכנה. בהמשך דיברתי גם עם קרובי משפחת החייל שביקשו שימשיכו להתפלל וללמוד לזכותו. 

הניסים ממשיכים…

בשבוע שעבר פרסמנו מעגל גבי “בית משיח” כתבה נרחבת על הניסים והנפלאות שעשה ה’ לעם ישראל בערי ארץ ישראל. הכתבה הזאת על ניסיה הגדולים, עוררה התרגשות רבה ותגובות רבות זרמו בעקבות כך למערכת.

מסתבר כי למרות הכניסה הקרקעית של כוחות הצבא לשכונות ולכפרים ברצועת עזה, עדיין ממשיכים ארגוני המחבלים להמטיר אש רקטות וטילים על ערי הדרום והמרכז. מפליא לעקוב אחרי הניסים והנפלאות המתרחשים מדי יום ביומו; טילים שנופלים בבתים ריקים מאדם, טילים שלא מתפוצצים, ועוד. רק עיוור לא יבחין שיד ההשגחה העליונה מסובבת את הכול בצורה ניסית.

ביום ראשון שעבר סערה שדרות נוכח עוד נס מופלא שקרה. בשעת בוקר מוקדמת פגעה רקטה היישר בבית בעיר בשעה שארבע בנות משפחה - אימא ושלוש בנותיה, אחת מהן תינוקת - שהו במרחב המוגן. לא היו נפגעים אך נזק רב נגרם לבית, כולל חור שנפער בקיר. בשל הנפילה נגרמה דליפת גז מבלון סמוך ואש החלה לבעור.

פעילות מהירה של כוחות הצלה, כיבוי ומשטרה נטרלה את האש ומנעה אסון. בנות המשפחה חולצו מחלון הממ”ד בפעולה מהירה שהצילה חיים.

באותו היום שיגרו ארגוני המחבלים מספר טילים גם למרכז הארץ כשאחד הטילים פגע ישירות בבית בעיר יהוד הסמוכה לשדה התעופה. “אני מאוד נסערת. יש לי שני בנים שבנס לא היו בבית, סיפרה בעלת הבית הגב’ מזי. הרקטה פגעה ישירות במחסן שבין ביתה לבית סמוך, ושני הבתים ספגו פגיעות. “הייתי בעבודה ואז שמעתי שהייתה נפילה. הסיעו אותי הביתה וראיתי שכל הבית הרוס. הנס הוא שאף אחד לא היה בבית”.

צחי, בנה של מזי, אמר לכתבים הרבים שהתגודדו מול הבית: “אימא שלי חזרה הביתה וראתה הרס גדול. נהרסו הסלון, חדר השינה, חדר השינה של הילדים. במזל הילדים לא היו בבית למרות החופש. אימא כרגע בחרדה. אנחנו עוד לא יודעים לעכל מה קרה ומי יעזור לנו. היה לנו מזל גדול. יש בורא עולם”.

יום קודם לכן נמנע בנס אסון כבד לאחר שפצצת מרגמה שנורתה מרצועת עזה פגעה ישירות בבית ביישוב במועצה האזורית אשכול. רגע לפני הפיצוץ הצליחו בני זוג פנסיונרים ששהו בבית להיכנס לממ”ד ולהימנע מחשיפה להרס הרב שזרעה הפצצה במקום. דני כהן, בן היישוב, סיפר: “למרבה המזל, בני הזוג היו בתוך הממ”ד ולא קרה להם דבר. הפגיעה הייתה ליד הסלון, יש חור בתקרה, החיים לא פשוטים, אנחנו חיים מסבב לסבב. רוב המשפחות עם הילדים יצאו לאזורים יותר שקטים, אבל חלק מהתושבים נשארו פה”.

והנה נס נוסף: ביום רביעי בשבוע שעבר בשעה תשע בערב נפלה רקטה על גג בית ספר באשדוד בנס מבלי לגרום לנפגעים. נזק נגרם לגג בית הספר. הירי לאשדוד בוצע כמה שעות אחרי שעיריית אשדוד החליטה שלמחרת היום לא יתקיימו בעיר לימודים. אור, תלמידת בית הספר בו אירעה הפגיעה, אמרה: “זה נורא מוזר שפתאום יש פגיעה בבית הספר שלנו. אנחנו בחופשת הקיץ כך שאנחנו לא מגיעים לבית הספר, ובכל זאת מזל שזה קרה בשעות הערב כשאין שם אף אחד ולא בשעות היום”.

יום למחרת, יום חמישי, נורתה רקטה מכיוון רצועת עזה שפגעה פגיעה ישירה במשאית שפרקה סחורה בעיר שדרות. למשאית נגרם נזק אך למרבה הנס הנהג לא היה בתוכה ולא נפגע. נהג המשאית, עופר שפיגל, סיפר על הרגעים המפחידים. “לא שמעתי אזעקה. בדיוק עצרתי כדי לפרוק וזה תפס אותי שם. שמעתי חבטה אדירה ולא הבנתי מה קורה. יצאתי מהר וראיתי עשן מיתמר, וריח חזק של שריפה, עד עכשיו אני מדבר וכולי מבועת”. שפיגל סיפר כי הוא מתגורר במרכז הארץ ולכן הוא אינו רגיל למציאות הזו בה מתפוצצות רקטות.