אליהו קירנברג

עם תחילת שנת הלימודים החדשה, מוצגת בזאת תכנית אימון חינוכית חדשנית בין הצוות החינוכי לבין התלמידים, כאשר התכנית מסייעת לבנות אימון, הבנה, תמיכה, אחריות וניהול נכון של הזמן של התלמיד מול עצמו • נתן אברהם שמע על פרטי התכנית, למד אותה לפרטיה ומגיש אותה למחנכים, ההורים והקוראים

‘תוכנית האימון’ זו שמה של תוכנית חינוכית מהפכנית שנהגתה ויושמה השנה בישיבת ‘חנוך לנער’ בצפת. התוכנית הובילה למהפכה אמיתית בכל הנושא של האימון שנרקם בין התלמידים לאנשי הצוות, בייחוד בין התלמידים לצוות הבכיר, המשגיחים וראשי הישיבה. “בתוך חודשים ספורים התחלנו להבין שהתוכנית סייעה לא רק נקודתית בתחום האמון, אלא שיפרה משמעותית נושאים רבים הקשורים בהתנהגותם של התלמידים ובאישיות שלהם”.

מי שריכזו את התוכנית בישיבה היו שנים מרבני הישיבה הרב אליהו קירנברג והרב לייבוש קפלן שמגולל בפנינו את פרטי התוכנית והשפעותיה.

בימים אלו עשרות אלפי תלמידים חב”דיים החלו את לימודם, ההתרגשות היא רבה, האתגרים רק מתעצמים, דומה כי אין זמן יותר מתאים לשמוע על אותה שיטה שביישומה יכולה לסייע לנו, ההורים, אנשי החינוך ולא פחות לסייע לילדינו לקחת אחריות, ולפתח עצמאות וביטחון.

מהי אותה תוכנית אמון שאנו מדברים עליה? ואיך היא נולדה אצלכם?  

בשלהי השנה שעברה התארח אצלנו בישיבה מנהל פנימיית רווחה, הוא התפעל מהעבודה החינוכית, ובין יתר הדברים שעלו בביקור הייתה תוכנית שהוא מיישם כבר שנים ספורות במוסדותיו; תוכנית שלדבריו פתרה הרבה בעיות משמעת. שמענו, הפנמנו והחלטנו ליישם זאת בישיבה כבר בתחילת שנה.

התוכנית בנויה בשלוש רמות אמון שונות. קבענו מספר נושאים שעליהם מתבסס האמון, כשהנדבך המרכזי היה אישורי היציאה מתחום הישיבה. תלמיד המבקש לצאת, מקבל אישור ומתבקש לשוב בזמן, אם לא עמד במגבלות הזמן, רמת האמון שלו יורדת, כאשר ברמה הנמוכה של האימון הוא יוכל לצאת רק בליווי מדריך. מי שנמצא ברמה הגבוהה, יוכל לקבל אישורי יציאה בקלות יותר ואנו סומכים עליו כי יילך בדיוק למקום שהצהיר כי לשם מועדות פניו.

את התוכנית התחלנו אשתקד, כינסנו את התלמידים, שטחנו בפניהם את התוכנית לפרטיה וכל תלמידי הישיבה יצאו לדרך כשהם נמצאים ברמה הבינונית.

למה נדרשת כזו תוכנית, מה לא טוב היה בהתנהלות השגרתית של מתן אישורי יציאה כפי הנהוג בכל הישיבות?

אחת הסיבות המרכזיות הייתה שאצלנו - ואני מאמין שהדבר קיים בכל ישיבה - ישנם תלמידים שניתן לסמוך עליהם, הם עומדים בדיבורם ואין איתם כל בעיה, מילה זו מילה, אך ישנם שמנצלים את אישורי היציאה וחוזרים מאוחר יותר, או שהולכים למקומות אחרים. מציאות זו גרמה לנו להיות חשדניים כלפי כל איחור ונטינו לצמצם את מתן האישורים.

כאן נשאלת השאלה: מדוע אשמים אותם תלמידים שכן עומדים בדיבורם וכן יש להם משמעת עצמית?

איך במעשה בפועל התוכנית עובדת?

ראשית, מי שאחראים על יישום התוכנית, הם המשגיחים ולא הרבנים או המדריכים.

תלמיד ניגש אלי לבקש אישור יציאה משטח הישיבה, אני לא נוקב לו זמן, אך שואל אותו לאן פניו מועדות? אם הוא עונה שהמטרה היא קנייה במכולת, אשאל אותו כמה זמן אתה צריך? אם יציע זמן מועט לטעמי או גבולי, אזי אוסיף לו בנדבנות, וכך גם הוא יוצא מרוצה. אם הוא מגזים בזמן, ארד איתו לפרטי הבקשה ואראה לו שהוא לא צריך כל–כך הרבה זמן, אך גם אז בסיום השיחה אתן לו עוד יתרת זמן כדי שיצא מרוצה.

לא אבדוק אחריו באופן יזום; על התלמיד יהיה כעת להוכיח לי שהוא עמד בזמן שהקצבתי לו. אם יאחר בשתי דקות לא אעשה מזה סיפור, אך אם האיחור יהיה משמעותי, המסקנה היא שהוא פגע באמון. אני אפילו לא אשאל אותו לסיבת האיחור ורמת האמון שלו תרד דרגה.

תוך כמה זמן הצלחתם להטמיע בתלמידים את התוכנית והאם היא אכן הוכיחה יעילות יוצאת דופן?

בתום חודש אחד של עבודה עקבית, כבר נראו ניצני השינוי וזה רק הולך ומשתבח. בעבר, כשתלמיד היה מאחר היינו יושבים לשיחות אישיות, ואם לא היה פנאי בדיוק אז, או אז זה היה מתמסמס. התוכנית הזו באה ועשתה סדר. נגמרו התירוצים. על התלמיד להיות אחראי למעשיו, הכול הפך לנתון סטטיסטי, עמדת בזמן שקבענו, או לא? עמדת ברמת האמון שנתנו לך, או לא?

ישנם תלמידים שמסיבות כאלה ואחרות תמיד ימצאו את עצמם ברמה הנמוכה, מה עושים איתם?

אספר לך סיפור. ישנו תלמיד בישיבה שבצורה קבועה היה מאחר לשיעורים, ניסינו כל דרך וכל שיטה, אך לא הצלחנו. בתום מסע מפרך של ניסיונות לשינוי, הגענו למסקנה שהבחור פשוט לא יודע לקרוא שעון. כשהתוכנית יצאה לדרך, הבנו מהר מאוד שקריאת שעון היא לא הבעיה שלו. הוא היה מבקש לצאת, היינו קוצבים לו זמן, והוא ידע להגיע על הדקה שקבענו לו ואף התאמץ לדווח על–כך.

לשאלתך, יש תלמידים שמתקשים יותר בנושא זה, כמו שיש תלמידים אחרים שמתקשים בדברים אחרים, כמו שלכל אחד מאתנו יש צדדים חלשים וחזקים ולכן על התלמיד יהיה בעזרתנו ובעזרה מקצועית לעבוד על עצמו, וכשדברים מגיעים בעבודה - הרווח הגדול ביותר הוא של הילד בעצמו.

מה הרווח שמקבלים התלמידים מהתוכנית הזו?

נוסף על ממד האחריות והעצמאות שהתלמיד מקבל, מה שמגביר את הדימוי העצמי ואת הביטחון העצמי שלו, ראיתי גם שהתלמידים למדו איך לנהל בצורה מושכלת את זמנם. דבר נוסף, חשוב לא פחות, הם למדו להגיד מה הם רוצים; למדו לדבר.

הגיע אלי בחור וביקש ארבעים דקות לצאת למכולת הנמצאת מרחק דקה מהישיבה. עשינו חשבון שייקח לו הכי הרבה עשרים דקות, ואז הוא אמר לי, ‘הרב, אני רוצה גם להתאוורר’. ‘זה כבר משהו אחר’, עניתי לו, ‘לזה אני מסכים ארבעים דקות’.

יש בתוכנית הזו שני רעיונות מרכזיים. האחד: אתה רוצה שאתן בך אמון, הוכח לי שאתה ראוי לזה. השני: נכשלת? אין אדם מושלם, תוכל לתקן זאת, אבל דרושה עבודה מצדך.

שמעתי לאחרונה על משגיח באחת הישיבות שנותן סכום כסף לתלמידים שחוזרים בזמן משבת חופשה. מבלי להיכנס לשאלה האם מגיע לתלמידים פרס או לא על עמידה בכללי הישיבה, לטעמי עיקר הבעיה כאן היא שהאחריות על ההגעה בזמן של התלמידים מונחת על כתפי הרב ולא עליהם. בתוכנית האמון אנחנו מעבירים את האחריות לתלמידים.

לסיום, לפי ניסיונך, האם אפשר ליישם תוכנית כזו בבית או בגילאים שונים ב’חדר’?

לגבי כיתות נמוכות בחדר, אני מתלבט, מפני שאצל ילדים מתחת לגיל שתיים עשרה קיים פער בין הרגש לבין ההבנה. לכן, ילד פחות יבין את הרעיון שהתוכנית היא בעצם לטובתו, הוא יחשוב ששונאים אותו. אבל מאותו גיל בהחלט שניתן לקיים את התוכנית בלי בעיה, וצריכים לחשוב על בניית תוכנית דומה עם מרכיבי אמון שונים לילדים מתחת לגיל הזה.

הרב קפלן מספר שרמת האמון נשמרת משנה לשנה. תלמידים החדשים שיכנסו לשיעור א’ יוכנסו לרמת אמון בינונית. “לאחר שמנינו את מעלות התוכנית”, חותם הרב קפלן את דבריו “ישנו דבר אחד שנדרש מאתנו אנשי הצוות שבלתה לכל התוכנית הזו אין קיום - עקביות. היה לי מאוד קשה בתחילה לעמוד מול תלמידים שהתחננו וביקשו והבטיחו, אך ידעתי שאם אוותר כל התוכנית תכשל.

“מי שמשתמש בתוכנית הזו צריך לדעת שבתחילת הדרך התלמידים יבדקו את מידת הרצינות ולכן מוכרחים לעמוד כצוק איתן ולפעול לפי הכללים בנחישות רבה ולא להישבר”. 

עשרה שלבים בדרך ליצירת אמון עם ילדכם או תלמידכם

1

 

  הבינו את חשיבות מתן האמון בילד כמציאות שתוביל להתפתחות תקינה שלו. אמון מצדנו יאפשר לילד מרחב טעות וחשיבה. האמון לא רק ייתן לו עצמאות, אלא יבנה את הדימוי העצמי שלו. ילד שסומכים עליו מרגיש חכם ובעל שיקול דעת יותר ובעיקר כזה שמצליח להתבגר.

 

2

  האמינו בעצמכם. הורה שלא מאמין ביכולתו ובכישרונותיו בהכרח לא יאמין בסובב אותו, אפילו אם הם ילדיו. לפני שאנחנו מתחילים לטפל בילדינו, עדיף שנטפל בעצמנו. אמון היא מילה הנגזרת מהמילה אמונה, כשאנו יודעים שלא הכול תלוי בנו, ולא כל כישלון בא בעקבות דברים שעשינו, אלא יש מנהיג לבירה זו ואותו מנהיג יודע לסלוח ולרחם, אז גם אנחנו צריכים להיות כאלה שיותר מאמינים בעצמנו וממילא נוכל להאמין בילדנו.

 

3

 תוכנית מסודרת של אמון תעקר את הצורך בבזבוז אנרגיה מיותרת על הפרעות משמעת. אולי בתחילה יהיה קשה ליזום אותה, ליישם ולאכוף, אך בהמשך הדרך התוכנית תגרום לסביבה רגועה. אם אתם מורים התחילו את התוכנית כבר ביום הראשון של השנה; אם אתם הורים, התחילו את התוכנית כבר אתמול ולא מחר. אספו את הילדים או התלמידים פרסו בפניהם בצורה בהירה את התוכנית על שלושת שלביה וצאו לדרך.  

 

4

 

  רצוי להפוך את הגדרת הצרכים וההתנהגות המצופה מהילד לתוכנית כתובה ומסודרת עם לוח זמנים ברור ולא רק תוכנית שנאמרת על–ידינו בעל–פה. ילד שלא יעמוד ביעדי התוכנית וירד ברמת האמון, יבין שאין לאיש דבר נגדו והאחראי היחיד לסנקציה היא הוא בעצמו.

 

5

 

  בייחוד בימים הראשונים לאחר שהצגנו את התוכנית, עלינו להיות עקביים. הילדים יבדקו עד כמה אנו דבקים בתוכנית. אם ילד מתחנן ועושה מניפולציות - אל תשברו, הוא לא באמת חושב שאתם שונאים אותו. מה גם שאנו אף פעם לא סוגרים לו את הדלת. הוא כעת יורד ברמת האמון אך אם במשך זמן יתמיד יחזור לרמה הגבוהה. 

 

6

 

  כדאי, בעיקר בגילאים צעירים יותר, לקבוע נהלים לשימור האמון. הגדירו יחד עם הילדים התנהגויות שיתרמו לשימור וחיזוק האמון. שמעו וקבלו מהם הצעות ובמידת הצורך תיישמו אותם. נצלו הזדמנויות שבהן הילד מוכיח שיקול דעת, שליטה עצמית ובגרות ועומד ביעדי האמון למרות קושי שנתקל בו, וספרו לו איך התנהגותו תרמה לבניית אמון.

 

7

 

 חשוב שהכללים עליהם אנו עומדים לבסס אמון יהיו ברורים לא רק לנו, אלא בעיקר לילד. לכן נבחר בדברים פרטניים ולא כלליים, דברים ברורים ולא דברים של ‘בערך’. יחד עם זאת, בבואנו לבחור דברים עלינו לוודא שהילד אכן יכול לעמוד בזה. אחרת הוא ייכשל ויצא מתוסכל. עבור ילד עם הפרעת קשב - לא נבחר משימה לשבת בכיתה בלי לזוז במשך שעות ארוכות, זהו כלל לא מציאותי.

 

8

 

 עם הזמן ניתן להכניס לתוכנית עוד ועוד פרטים, אך ההתחלה חייבת להתבסס על פרט אחד או שניים בלבד, בבחינת ‘תפסת מרובה לא תפסת’. עלינו לברר עם עצמנו על איזה נושא אנו רוצים להחיל את האמון, אלו תכונות והתנהגויות של הילד מאפשרות לנו לתת בו אמון, איזה מצבים אנו מרגישים שניתן לסמוך עליו ולאפשר לו חופש ועצמאות ואיפה אין נושא לדיון.

 

9

 

  נדבך מרכזי ביצירת אמון תלויה במידת התקשורת שלנו עם הילד. מוכרחים לדעת להקשיב לילד, לשאול שאלות של תחושה ורגש, וליצור שיח רגשי. תלמיד מוכרח לדעת שאנחנו לא משטרה, ותוכנית האמון בנויה בעיקר  עבורו ולטובתו, ורק במידה שהתקשורת איתו טובה, ניתן לבנות אמון.

 

10

 

  ממד נוסף, עמוק יותר בתקשורת עם הילד שמאוד יסייע לבניית אמון היא לא רק הקשבה לרגשותיו ותחושותיו אלא גם שימת לב לצרכיו. כשהילד חש שאינו יכול לבטא את צרכיו בפנינו, הדבר יוביל למשבר באמון. פעמים שילד אינו מבטא את צרכיו משתי סיבות - או שחושש מדחייה, או שמתבייש בהם. כלל חשוב בבניית אמון הוא להגיע למצב שבו הילד יוכל לבטא את צרכיו בצורה פתוחה ולקבל אוזן קשבת ומענה.