פרופסור ערן שר הנו דמות מפורסמת באקדמיה בתחום הנדסת מכונות. חברות גדולות ומובילו

 פרופסור ערן שר הנו דמות מפורסמת באקדמיה בתחום הנדסת מכונות. חברות גדולות ומובילות בעולם, כגון יצרנית הרכב פולקסווגן ואחרות, ביקשו ממנו ייעוץ, ושמו כמומחה יצא למרחוק.

בשנת תשד”מ יצא פרופסור שר לשנת לימודים באוניברסיטת מנצ’סטר שבאנגליה. באחד הימים התחיל לפתע לחוש בכאבי ראש טורדניים. בתחילה לא ייחס לכך חשיבות מיוחדת, אולם במשך הזמן, הלכו הכאבים והיו לבלתי נסבלים.

כאביו הגיעו לשיאם דווקא בערב הצדעה מיוחד שנערך לכבודו. בלית ברֵירה, ביקש לסיים את ההשתתפות בכינוס מוקדם מהצפוי, לחרדתם של משפחתו וחבריו. במקום ליהנות מהאירוע, מצא את עצמו מוצף בדאגה לגבי מצב בריאותו המתדרדר. הוא הבטיח לעצמו שבבוקרו של יום המחרת יפנה להיבדק בבית הרפואה המקומי. אלא שלמחרת בבוקר כבר לא הצליח לצעוד אלא צעדים מספר, והוא קרס ואיבד את הכרתו. פרופסור שר התעורר בבית הרפואה, ומצא עצמו שוכב במיטה, מוקף במכשירים רפואיים רבים.

לאחר בדיקות ממושכות אבחנו הרופאים שסיבת הכאבים ואיבוד ההכרה באו בעקבות עלייה חדה במספר הכדוריות הלבנות בדמו. הרופאים לא הצליחו לברר את הסיבה לכך, והחלו לנסות תרופות שונות כדי להבין את הגורם להתדרדרות. בפועל, הרופאים גיששו באפלה.

למותר לתאר כי מצבו הנפשי של פרופ’ שר ומשפחתו, היה ירוד ביותר. הוא הבין שמצבו קשה, ודא עקא שגם הרופאים לא ידעו מה לעשות.

•    •    •

בחנוכה של אותה שנה, יצאו תלמידי ישיבת ‘תומכי תמימים’ במנצ’סטר למבצע חנוכה רחב היקף. בין השאר הם עברו בבתי הרפואה בעיר ואספו את רשימת החולים היהודיים, כך הגיעו גם אל מיטתו של פרופ’ שר והציעו לו להדליק נרות חנוכה. תגובתו הראשונה הייתה הלם. הדבר האחרון שפילל לו היה שכמה צעירים חרדיים יגיעו למיטת חוליו ויציעו לו לקיים מצוות. הוא היה רחוק מזה.

הוא ניסה לדחותם מעליו, אך בשל מצבו הנפשי והפיזי, התקשה לדחותם. למרות זאת, הוא העריך את עצם בואם לבקרו, וביקש להתחמק מהם בנימוס בתואנה שאסור להדליק נרות במחלקה. אך הבחורים בתושייתם מיהרו להשיג אישור שאפשר להדליק נרות. מול עקשנותם, התרצה, וברגשות מעורבים הדליק נרות החנוכה.

כשהבחורים עזבו את חדרו, נשאר פרופ’ שר שוכב במיטתו, כשהוא מביט בנרות החנוכה, ועיניו זולגות דמעות.

למחרת שבו הבחורים החב”דיים בשנית. בדיוק אז סעד את לבו ממאכלי בית הרפואה, והם המתינו לו עד שיסיים ויתפנה להדליק נרות. השיחה התפתחה לנושא כשרות המאכלים. אחד מהם רמז לו בצורה עדינה, כי מאכלי בית הרפואה הנם טרפות לכל דבר. פרופסור שר התרגז והגיב בנחרצות: “אני אוכל מה שמגישים לי, אין לי בעיה עם זה”.

בלי לבקש את רשותו, התמימים שהיו בעלי חינוך חב”די, יצרו קשר עם קייטרינג יהודי בעיר, למהדרין, וכבר למחרת שבו עם מנת אוכל כשר. למרבה הצער, הוא היה קר ולא טעים בעליל. פרופסור שר התרגז, אך מפאת הנימוס שתק ורק בלבו גידף את הרגע שהבחורים החלו להגיע אליו.

בבוקר שלמחרת, שוב ניגשה אחות המחלקה ליטול ממנו בדיקות דם. שעה ארוכה לאחר מכן, הגיע הרופא לחדרו כשהוא מעיין בתוצאות דגימת הדם. הסתבר שחלה הטבה מסוימת במצבו, אך הרופא היה עדיין זהיר. פרופ’ שר מצדו קיווה לטוב.

מה שהעכיר את מצב רוחו, הייתה ארוחת הערב הכשרה שהגיעה שוב באותו הערב; שוב אוכל קר, שוב אוכל בינוני. גם הפעם ויתר על הארוחה והשליכה לפח. גם בערב זה הסתפק באכילת פירות וירקות.

בבדיקות שנערכו ביום המחרת, הייתה התוצאה עוד יותר אופטימית מאתמול. אווירת הדכדוך והייאוש החליפה את מקומה לאווירה של אופטימיות ותקווה. הרופאים לא ידעו להסביר את הסיבה לירידה הבלתי מובנת בכדוריות הלבנות, וכשזה חזר על עצמו בשלישית, ביקשו לערוך שורה של בדיקות יסודיות נוספות.

פרופ’ שר עצמו חש הקלה ברורה במצבו, ולאחר יומיים נוספים שוחרר לביתו, כשהוא ממתין לתוצאות המעבדה.

מששב לביתו, חזר לאכול כפי שנהג מימים ימימה, ושוב התחיל להרגיש את מצבו ההולך ומחמיר. כאבי הראש אף הם חזרו. באותה שעה התקשר אליו הפרופסור האחראי על המחלקה והודיע כי תוצאות המעבדה הגיעו. התברר כי פיתח אלרגיה לסוג מסוים של בקטריות המצוי במוצרים המגיעים מהחי; ולכן, בימים שהסתפק בפירות ובירקות ולא אכל מן החי, ניכר היה שיפור ממשי במצב בריאותו.

פרופ’ שר הבין היטב, כי רק בזכות העובדה שהתמימים הזמינו לו אוכל כשר, יכלו הרופאים לזהות הטבה בבריאותו ומציאת פתרון הבעיה. “אם לא היית אוכל את הפירות והירקות, היה זה עניין של ימים…” הפטירו הרופאים באוזניו.