לא רעב ללחם

התוועדויות קטנות באמצע החיים, עם הרב חיים ועקנין

 אני מבטיח לא לאחר מחר”, אמר לוי. מה המלמד לא ניסה?! שיחות, זימון הורים, עונשים, פרסים, שיחה עם היועץ, שיחה עם הפסיכולוג… אפס. כלום לא עזר. לוי מאחר כבר חמישה חודשים מתחילת השנה.

ואז, כשהיה נדמה שאין מה לעשות, החליטו לערב את הרב נפתלי רוט, מנהל המרכז החינוכי חסידותי ולשעבר מפקח באותו מוסד. ‘תקשיב, ילד’ פנה אליו ר’ נפתלי ‘אני בטוח שקשה לך מאוד להגיע בזמן, ואני מבטיח לך שאם תעשה מאמץ ותגיע כל יום חמש דקות לפני התפילה, תבוא אלי למשרד ואני אתן לך נשיקה!’ ההסכם הזה הצליח עד לסוף השנה.

כולם באמת ניסו, באמת רצו, אבל נראה לי שההצלחה של הרב רוט היתה, בנוסף לכל הכישורים והנסיון, במילה אחת - אהבה. וכשיש אהבה, יש הכל. יש אמון, יש מוטיבציה, יש ברק בעיניים, יש סיבה לקום בבוקר ויש אמונה בכל ילד ובכל מצב.

לא רעב ללחם

במחקרים שעשו גילו שעובדים שאוהבים את מקום עבודתם, את המנהל שלהם, את הלקוחות, הם העובדים הטובים והיעילים ביותר. אבל נדמה שהמקום בו הכי חשובה האהבה היא בשדה החינוך. סליחה, לא חשובה. הכרחית.

היום הרעב הוא בעיקר לא לאוכל, גם לא לצרכים אחרים ומותרות. היום הרעב הוא לאהבה. הילדים מחכים לאבא ואמא שיקומו בבוקר עם חיוך שישדר לילד איזה אושר שהוא הילד שלהם. שהמחנך בכיתה ייהנה להיות במחיצת תלמידיו ושהמנהל יעמוד זקוף וגאה שזכה להיות כאן בבית הספר. למרות שאם נשאל את הילד אם הוא רוצה אהבה, הוא יסתכל עלינו בוהה ולא יבין מה אנחנו רוצים או במקרה הטוב יגיד ‘כן, אז אני יכול עוד מהביסלי?’ אבל מי שקצת עוסק בחינוך יודע שכשלילד יש אהבה אז הוא פחות מבקש ומבקש כי משהו בו שבע. וכשאין לו את זה גם אם יקבל הוא יישאר תמיד רעב.

לפעמים אנחנו מוכנים להעניק, לתת, להאכיל, ואפילו לנשק ולחבק, אבל שוכחים לאהוב.

לאהוב זה לתת לסובבים אותך את התחושה שיש לך זכות שאתה נמצא לידם. זה לא שהקשיים נעלמים אבל..

אהבה - רוח החיים

הרבה ילדים גדלים בתחושה שההורים מקריבים ויקריבו את החיים למענם וזה חשוב אבל  נראה לי שהמתנה הגדולה ביותר שהורים יכולים לתת לילדיהם בתוספת לזה את ההרגשה שהם אוהבים אותם ונהנים בקרבתם שזה מעניק ביטחון דימוי וכו’.

זה מוביל אותי היישר ליום יום הידוע של כ”ו שבט “האהבה היא רוח החיים בעבודת החסידות. החוט המקשר את החסידים בינם לבין עצמם והחוט המקשר את הרבי עם חסידים וחסידים עם הרבי. זהו גם בדרך “אור ישר” וגם בדרך “אור חוזר” אין לזה כל מחיצה זהו מעל להגבלת מקום וזמן, כמה שהמילה אהבה נשמעת יפה, בפועל כשמגיעים לעבודה עם תלמידים לפעמים הרבה יותר קל לעבוד עם ניירת, עוד יועץ, עוד פסיכולוג ועוד וועדה חשובה (ולא באתי לזלזל בזה חלילה) אבל להישאר מנותק ולא לתת את עצמך, לאהוב.

אפשר לעשות הרבה דברים טובים אבל אם רוצים שזה יהיה עם חיות (‘רוח החיים’) ועם קשר לתלמיד (‘חוט המקשר’) אז צריך לאהוב (אז איך אוהבים? כנראה נצטרך עוד התוועדות בשביל זה…).

ר’ נפתלי מחייב

הגמרא במסכת יומא דף ל”ה ע”ב אומרת “תנו רבנן עני ועשיר ורשע באין לדין לעני אומרים מפני מה לא עסקת בתורה אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו כלום היית עני כהלל?” וכו’, וכך מאריכה הגמרא בסיפור עם הלל שלמרות העוני למד תורה והעיקרון הוא שכאשר יש תקדים של אדם שעמד באותו קושי והצליח הוא כבר מחייב את הבאים אחריו…

בוועידת המחנכים שתתקיים השבוע ישתתפו הרבה יועצים שמדברים יפה על חינוך מתוך אהבה. בשנה שעברה הייתי בהרצאה כזו, והחבר’ה לקחו הרבה כלים לעבודה בכיתה. אבל אז  גחן אליי אחד המורים ואמר לי ‘תן לו את הכיתה שלי בין שתיים לארבע ואז נראה’…

תאמינו לי יש בזה הרבה יותר ממשהו. יש  פסיכולוגים שמעולם לא דרכו בכיתה בבית הספר, וכן, גם משפיעים שמעולם לא נכנסו ל’גוב האריות’ של כיתות ז’ - ח’.

אז אולי לא כולם יכולים לדרוש מאיתנו ליישם את ה’יום יום’ ולהיות חדורים בשדה החינוך באהבה לתלמיד יהיה אשר יהיה. אבל יש מישהו שדווקא כן. ר’ נפתלי שהיה מחנך, מנהל, מפקח וגם כהורה ועם כל סוגי התלמידים והוכיח שאפשר גם אפשר לחנך ועם הרבה אהבה. וזה נראה לי המסר  והדוגמא האישית החשובה ביותר שלקחתי מהוועידה.

רבי אלעזר בן חרסום מחייב עשירים, הלל מחייב עניים, ור’ נפתלי מחייב את המחנכים לאהוב את התלמידים. 

ר’ נפתלי אנחנו אוהבים אותך.

והפעם לא נראה לי שאתם חושבים אחרת…. אז בוא נתוועד על זה. באימייל: ybv770@gmail.com