בין כסא לעשור פה ליובאוויטש אשר בברוקלין, אור לז’ תשרי תשל”ד השעה 2.
בין כסא לעשור פה ליובאוויטש אשר בברוקלין, אור לז’ תשרי תשל”ד השעה 2.
בין כסא לעשור פה ליובאוויטש אשר בברוקלין, אור לז’ תשרי תשל”ד השעה 2.
אצלכם בוקר טוב.
לגיסי חביבי יקר המדות הרב יחיאל מיכל שי’
שלום וברכה שלוחה אליך מליובאוויטש, להררי ציון וירושלים!
מכתבי זה אליך יקירי, נושא אתו אי אלו רשמים משהותי בחצרות קודש כ”ק אדמו”ר שליט”א, שאולי לא נכתבו ולא יכתבו לאחרים, ולכן אבקשך אנא שמור עליו.
המכתב נכתב אחר חצות לילה עם סיום ההתוועדות הגדולה של ו’ תשרי, יום הזכרון של אם המלך הרבנית חנה נ”ע.
עם התרבות האורחים לשיא בהתוועדות זו, מתרבה גם כן ה”הדרת מלך” המוקף “רב עם”, בפנים משולהבים, מלאי וגדושי אהבה אין דוגמתה, אמונה ותמימות אשר אולי יותר ממה שמזכירה את העבר המזהיר של עמנו, ישנה הרגשה שהוא מרמז על עתידו המזהיר.
מה אומר לך ידידי, המחשבות מתרוצצות; משתדל אני להקשיב מאמרים, שיחות וסיומים, ויותר מכל — איני מפסיק להסתכל על כ”ק אדמו”ר שליט”א ועל האווירה הקדושה האופפת את מחיצתו. לפעמים עולה מחשבה, “ואני בתוך הגולה וגו’ — ובכל זאת — ותהי עלי יד ה’”. כאן ההתרוממות היא ללא תקדים. פירושים מפירושים שונים. “הקהל” היא מצוה הקשורה עם מלך. השנה נעשתה בימת עץ מיוחדה עבור כ”ק אדמו”ר שליט”א.
מה שלא תאמר או נאמר, מסופקני ואולי אינו ספק, שהמעמד כאן הוא היסטורי. יהודים מכל קצווי–תבל ממש, דוברי הרבה לשונות, הרבה יהודים יקרים שעלו בזמן האחרון מרוסיא, המתמוגגים מנחת שהגיעו למה שחיכו עשרות בשנים. קבוץ גלויות של יהודים מעודנים ומזוקנים, מהודרים בציציות, מהדרים לשמוע דבר ה’. בזמן הגלות בודאי שאין לו תקדים, אבל כל המגוַון ביחד — מסופקני גם אם בזמן הבית נראה מחזה דומה. והמעניין הוא, שזה בארץ העמים, בחצי כדור התחתון, במקום ובמדרגה.
אני מרגיש עצמי בודד בין האלפים הנמצאים ושהגיעו, מכל בחינה ובחינה. המה כולם במצב שמחה שאין דוגמתו, אצלי חדווה תקיעא בלבי בראותי כאן שתורת הבעש”ט נ”ע ותורת החסידות החב”דית, תוססת ומתפשטת וגם מתרכזת. לא אלמן ישראל, יש לו מנהיג שבטוחני שמחתימת המלכות והנבואה, לא נמצא דוגמתו. אני רואה לפני עם גדול ורב, אשר אמונת אומן בה’ ובעבדו, היא איתנה ולא נגועה בכל מבחני הזמן המודרני וכו’. וזה דווקא באמריקא ואין לך פסוק נאה יותר והולם יותר מאשר “מלך ביופיו תחזינה עיניך”. והוא קורא בספר התורה בנגלה ובפנימיות ובכל, לעיני העם — אבל נזכר אני כדי כך, בחשבון ארצנו הק’ והגלות הארוכה, זה מזעזע אותי!
אבל זהו שייך להטרגדיות של הגלות, אבל סוף–סוף אשרנו ומה טוב חלקנו שזכינו למאור פנים של ההשגחה הפרטית, בהורידו נשמה גבוהה זו. יש לנו במה להתפאר ואינני מתאר בשום מקום וזמן שבעולם תופעה זו.
מעניין מה שאמרתי כאן שעתה מובן ביותר מה ש”מרדכי” שבדורנו הי’ צריך לדעת שפות זרות, הרי זה פשוט בכדי שיוכל לדבר עם חסידיו. כל שולחן בהכנסת–אורחים פה — שהיא בעצמה תופעה של השפעת החסד, גם ללא תקדים, קשה להכיל בכלי הנפש לאדם מרגיש — מדבר שפה אחרת, רוסית, גרוזינית, צרפתית, אנגלית ועברית וכו’ וכו’.
בהתוועדות הגדולה היום, התריע כ”ק אדמו”ר שליט”א כנגד המתפרצים בעם ורוצים להחליף התפקידים של הנשים באנשים, בצירוף למניין ועוד דברים כאלו. המענה היה קולע ומעניין אבל זה לא העיקר (זה יבוא בכתב ופנים אל פנים לכשאחזור), החשוב, מה שהשאיר לנו הקב”ה שריד לבית ישראל, שישמיע קולו, קול ההולך מסוף העולם ועד סופו. ולמרות מה שהי’ יכול להשׂביע עצמו כשאר רַבִֶּיִים … עם אלפי חסידים המסתופפים בצלו, שלומד איתם חסידות, קבלה, חומש עם פירש”י וסיומים וכו’ וכו’ — חש הוא אחריות של נשמה כללית לכל הקומה.
בהתוועדות זאת ביקש [הרבי], שביחידות השנה לא יהיה, רק בקשת ברכה והזכרת שמות, בכדי שיהיה פנאי לכולם להיכנס לדבר פנים אל פנים. ועל יתר הדברים יכתבו וישתדלו לענות עוד בהיותנו פה ואם לא, יקבלו את התשובות בבית.
בברכת חתימה וגח”ט,
גיסך שמואל א. היילפרין
מכתב רשמים שכתב הגאון החסיד הרב שמואל אלעזר היילפרין — תשרי תשל”ד