כ”ק אדמו”ר הזקן:

מדוע דווקא שקדים?

כ”ק אדמו”ר הזקן: לכאורה צריך ביאור מדוע הוכיח ה’ את בחירתו באהרן, דווקא על ידי שקדים? אלא ששקדים ממהרים לצמוח, כדברי חז”ל במדרש רבה לסוף קהלת: “מה סימנו של שקד זה? משעה שהוא מציץ עד שעה שהוא גומר, עשרים ואחד יום” (בלבד). והמהירות שבזה, הינה רמז על הכהונה, שכן “אהרן” אותיות “נראה”, משום שעל ידו היו כל ההתגלות וההמשכות למטה, באופן שעובר את כל סדר השתלשלות השפע בלי עיכובים, בבחינת עד מהרה ירוץ דברו. לפיכך ציין ה’ את בחירתו באהרן, על ידי פריחת השקד דווקא.

(לקוטי תורה, פרשת קרח, נה, ג)

משם ציוה ה’ את הברכה

כ”ק אדמו”ר האמצעי: ידוע בעניין נשיאת כפים של הכהנים, ששרש הידיים, כשנזקפים למעלה מהראש, מגיע עד בחינת ה”מקיף” העליון ביותר, ומשם ציוה ה’ את הברכה בברכת כהנים בנשיאת כפים.

(פירוש המילות, נט, ב)

סוד ברכת כהנים

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: כשנמשך השפע על ידי אהרן הכהן, וכל כהן הנושא את ידיו ומברך את העם, אזי נמשכת ההשפעה במהירות גדולה, מהעולם היותר עליון, עד העולם השפל שלנו, דרך כל הממוצעים באין מונע ומעכב, ואין מעיינים בדין כלל. וזהו סוד ברכת כהנים: יברכך ה’ וישמרך, ואמרו חז”ל: יברכך בממון. כלומר שנמשך החסד העליון הרוחני מיד בו ברגע בגשמיות, שתהיה הברכה בממון.

(דרך מצוותיך, מצות ברכת כהנים, קיב, ב)

האהבה - סיבת המהירות

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: בחינת מטה אהרן, שנאמר בו ויגמול שקדים, הוא המשכה אלוקית מהבחינה הנעלית “ורב חסד”. שכן מה שפרח מטה אהרן ויגמול שקדים דוקא ולא פרי אחר, הוא על שם מהירות הצמיחה של השקד, וכנרמז גם בדברי ירמיהו (לא, כח): “כאשר שקדתי וגו’ כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע וגו’. כך כל ההמשכות שנמשכות למטה על ידי אהרן, והכהנים שמגזעו תחתיו, הנושאים את ידיהם ומברכים את העם, נמשך על ידם השפע ללא עיכוב, במהירות. וזה על דרך המבואר בעניין דברי בלעם, ש”לא אבה ה’ אלוקיך” וגו’, שלא שמע שום קיטרוג. וטעם הדבר הוא, “כי אהבך ה’ אלוקיך”. וכמו כן, הכהנים. הם מברכים “אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה”, ולכן נמשכת הברכה למטה, באין מונע ומעכב כלל, ואין מעיינים בדינו כלל!

(תורת שמואל תרכ”ז, עמ’ סד)

עניין המרוצה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: עניין המרוצה הוא, באור שלמעלה מהשתלשלות, כאשר הוא בא למטה, שלא בסדר והדרגה, וכעניין “פרח מטה אהרן”.

(המשך תער”ב, חלק שני, שביעי של פסח ה’עת”ר, עמ’ תתקמא)

הרבי הרש”ב מגיע משמים לברך בברכת כהנים

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: בלילה השייך ליום ב’ ח’ תשרי תרפ”ה, ראיתי את כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי (הרבי הרש”ב נ”ע) בפנים צהובות ומאירות, וזה היה לשון קדשו: “העבודה שלי היא, אמת ושלום. ואני מברכך אותך, ילדי, שתדע, שכח התורה הוא “עצמי”, וכח הזקנה הוא “עצמי”. וה’ הטוב יהיה בעזרך ותפעל להאיר את כל המקושרים, באור התורה והמצוה. ויתן השם יתברך לך ולכל בני ביתך, חתימה וגמר חתימה טובה, בתוך כל אחינו בני ישראל. ודבריו האחרונים היו בנשיאת כפים על ראשי, וגם שמעתי באמרו ברכת כהנים, והיה לבוש בגדי שבת קדש, וכובע עגול, ופניו מאירות מאוד.

(ספר השיחות תרפ”ה, רשימה, עמ’ 70)

בכהונה שבכל יהודי

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: הסימן לכהונתו של אהרן היה - שקדים. ללמדנו: שקדים הוא פרי הממהר לפרוח יותר מכל הפירות, דהיינו ששוהה זמן פחות ביותר, מהנטיעה עד הפריחה. וכמו בכהונתו של אהרן, כך גם בכהונה של כל איש ישראל, שהיא עבודת ה’. הסימן לכהונתו - הוא השקדים. כלומר, שכאשר יהודי מחליט לעשות את רצון ה’, אזי מתבטלים כל המניעות שבדרכו, כי ביכולתו של הקב”ה, להסיר את כל המניעות והעיכובים, כך שמהמחשבה הטובה, פורח מיד, ובלי כל מניעות, המעשה הטוב.

(תורת מנחם, כרך כח, חלק שני, עמ’ 169)

פריחה בסדר טבעי, אך בלי הגבלת זמן

התכלית והחידוש דנס זה הוא, שהגם שמטה מצד עצמו אינו שייך בטבעו לפריחה וצמיחת פירות, זה יכול להיות רק בכחו של הקב”ה (נס), אעפ”כ, נפעל נס זה במטה אהרן, וזה הי’ ונשאר לא סתם ענין נסי שלמעלה לגמרי מהטבע, אלא שזה מתקשר עם טבע המטה. ולכן הי’ אופן הפריחה בסדר טבעי (אבל לא בהגבלת הזמן) דצמיחת פירות: “ויצא פרח (כמשמעו) ויצץ ציץ (חנטת הפרי כשהפרח נופל) ויגמול שקדים (כשהוכר הפרי הוכר שהן שקדים)”.

(דבר מלכות לש”פ קרח תנש”א)