ניגון “האדרת והאמונה” הוותיק הושר על שולחן מלכים בפני הרבי, והרבי העניק ‘עמלה’ ל

ניגון “האדרת והאמונה” הוותיק הושר על שולחן מלכים בפני הרבי, והרבי העניק ‘עמלה’ לחסיד שעורר שצריך לשיר אותו בתפילה. וגם: מה המקור לפיוט מופלא זה שעליו נאמר ש”הרבה שמות וסודות כלולים בו”?

הרה”ח ר’ אוריאל צימר | הרה”ח ר’ זלמן יפה משוחח עם הרביישנם מספר ניגונים על הפיוט המיוחד “האדרת והאמונה”. היום נתמקד בניגון הוותיק, הרגיל והמפורסם יותר, שזכה להתייחסות לא רגילה מהרבי (על ניגוני “האדרת והאמונה” האחרים, בהזדמנות נוספת בע”ה).

ניגון “האדרת והאמונה” הוותיק הוא כמו “נוסח” קבוע במרבית בתי כנסת של אנ”ש. מהסגנון שלו נראה שהוא ניגון מסורתי מדורות קודמים (קשה לקבוע מתי בדיוק), ובתנועותיו מורגש פן חב”די: בסופו יש מהלך–צלילים כמו בניגון חסידי מסורתי וותיק על המילים “תקעו בחודש, בחודש השביעי, שובה ישראל”.

מסתבר שלניגון זה יש גרסה מלאה יותר, ששרים אותה בכל חצרות החסידות ובקהילות אשכנז בכלל, בפיוט לשמחת תורה עם מילים באידיש: “האדרת והאמונה צו וועמען צו וועמען? - לחי עולמים”, וכן הלאה. בתרגום - “האדרת והאמונה למי, למי? - לחי עולמים”. ובסופו מוסיפים: “מי הוא זה, ואיזהו, זה א–לי ואנוהו” (תוספת זו האחרונה מוכרת לנו גם מהניגון הספרדי “אדון הסליחות” שנכנס לאוצר ניגוני חב”ד).

גם בהתוועדויות של הרבי (כמה פעמים בשנת תשי”ז, כפי שיסופר להלן) היו שרים את הניגון המלא עם המילים באידיש והסיומת של “זה א–לי”, וזאת על פי הוראת הרבי לילדים.

ממנצ’סטר ל–770: לקבל אחוזים מהניגון

מי שהעלה את הניגון על שולחן מלכים היה ר’ שניאור זלמן יפה, עסקן חסידי ממנצ’סטר, חסיד ומקושר לרבי, שהיה מגיע לרבי לעיתים תכופות ובמיוחד לימי חג השבועות וזכה לקירובים מיוחדים.

בסעודת יום א’ של חג השבועות תשכ”ט, סיפר ר’ זלמן יפה לרבי שבמנצ’סטר מנגנים בשבתות מברכים במהלך התפילה את הניגון ‘האדרת והאמונה’, והרבי נענה - “זהו דבר נכון מאד!”

למחרת, בסעודת יום ב’ של שבועות, ר’ זלמן יפה הודה לרבי על כך שניגנו היום “האדרת והאמונה” במהלך התפילה על פי הוראה של הרבי, כהמשך לדברי ר’ זלמן בסעודת היום הראשון כנ”ל. הרבי השיב לו, שאילו היה מזכיר על הניגון לפני כן, אז גם אתמול, ביו”ט ראשון, היו מנגנים אותו. הרבי הוסיף בחיוך, שהיות ומגיע לו “אחוזים” (הרבי השתמש בביטוי “קאמישאן”, ‘עמלה’), לכן שינגן כעת את הניגון…

ר’ זלמן יפה ענה לרבי, שנמצא כאן ר’ זלמן טייבל, שיודע לנגן יותר טוב, אך הרבי נענה שלר’ זלמן טייבל [שאגב, באותו החג לימד את הניגון “אנא עבדא”] לא מגיע לו אחוזים, ואילו לר’ זלמן יפה מגיע אחוזים, ולכן עליו לנגן את הניגון הזה.

מכאן אנו למדים שהרבי עודד את הניגון, ומיד בהזדמנות ראשונה ראה לנכון להנהיג אותו במניין, עד כדי כך שהחזיק טובה למי שעורר על כך.

שותפים לניגון: מזכי הרבים!

בדברי הרבי שנאמרו לכאורה “על דרך הצחות” אודות שותפות ו’אחוזים’ בניגון, טמון בעצם מסר חשוב:

מי שמנהיג ניגון טוב בציבור, הרי הוא בכלל מזכי הרבים, בזכותו כמה וכמה נשמות ישראל מתעוררות בתפילה, וזכות זו נזקפת לו ועומדת לו. גם אם הוא בעצמו לא חיבר את הניגון, אלא רק עורר לכך שיושר בקהל, אז יש לו “אחוזים” בצמיחה ובפירות הנפעלים באמצעות הניגון.

(אגב, את ניגון “אנא עבדא” שלימד ר’ זלמן טייבל, הרבי זקף זאת לזכותו, ותמיד ביקש דווקא ממנו שיתחיל את הניגון, ולא ממי שהיה רגיל להתחיל ניגונים בהתוועדויות).

ניגון הילדים בהתוועדויות הרבי

בהתוועדות שבת בראשית תשי”ז הורה הרבי שינגנו עם הילדים הניגון “האדרת והאמונה . . זה א–לי ואנוהו”. ואחר כך אמר: “אינני יודע אם המחבר של ניגון זה התכוון לכך…” - והרבי ביאר את השייכות בין ילדי ישראל לבין “זה א–לי ואנוהו”.

בפורים תשי”ז, בסיום ההתוועדות, הייתה הפסקה של ‘לחיים’, ובינתיים מישהו מהנוכחים החל לשיר “אז דער רבי איז דא, האדרת כו’”, ו”האדרת והאמונה” של ר’ שלמה דער געלער, ואז הרבי הכריז בקול שינגנו “האדרת והאמונה”, ונגנו את הניגון הרגיל עם “צו וועמען צו וועמען” (שומעים זאת בהקלטה, וברקע הניגון נשמע קצת גם קולו של הרבי).

בכ”ף מנחם אב תשי”ז הרבי ציווה שהילדים ינגנו הניגון “האדרת והאמונה” באמרו, שפיוט זה הוא שירת המלאכים, ולכן צריך לאומרו בזהירות כו’, ומכל מקום, מצד ענין השמחה, אין זה מזיק.

בהתוועדות י”א שבט תשח”י ביקש הרבי מר’ אוריאל צימר, שידע הרבה שפות, שינגן “האדרת והאמונה”, כאשר את המילים “למי למי לחי עולמים” ישיר בכל השפות.

בהתוועדות יו”ד שבט תשי”ט - ביקש הרבי שינגנו עם הילדים “האדרת והאמונה . . זה א–לי ואנוהו”, ובהקלטה במיוחד שומעים את הילדים שרים. כך היה גם בחול המועד סוכות תש”כ.

פיוט של מלאכי השרת

מקורו של הפיוט “האדרת והאמונה” הוא בפרקי היכלות, המיוחס לרבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, פרק כ”ח. בפרקי היכלות נאמר כי פיוט זה נאמר על ידי המלאכים בשמים המשוררים תהילות לה’.

במנהגי מהרי”ל - יום הכפורים - מפליא בחשיבותו של פיוט זה: “האדרת והאמונה אומר ש”ץ בנעימות ביראה ובכוונה גדולה בכפיפת ראש ובהשתחואה כי הרבה שמות וסודות כלולים בו. ואמר מהרי״ל, דאין ציבור רשאים לאומרו בשאר השנה רק ביום כיפור אבל יחיד יכול לאומרו מתי שירצה במקום תחינה”.

על יסוד זה, בנוסח אשכנז הפיוט נאמר רק ביום הכפורים, אמנם בנוסח האריז”ל מופיע הפיוט בסדר תפילת שחרית של שבת בסמוך ל”ברוך שאמר”.