מה עונים לאלו שמנופפים בשיחה הידועה של הרבי בשמח”ת תשמ”ה כנגד פירסום זהותו כמלך

מה עונים לאלו שמנופפים בשיחה הידועה של הרבי בשמח”ת תשמ”ה כנגד פירסום זהותו כמלך המשיח? מה אמר הרבי בדיוק שנה לאחר מכן? כמה פעמים הרבי עודד בידו את שירת “יחי אדוננו”, ולמה צריך להכריז “יחי” מעבר לשעות התפילה והלימוד? תשובות כנות לשאלות נוקבות, תמליל מתוך סימפוזיון משיח וגאולה שהתקיים ביום ח’ תשרי בחצרות קודשנו בנוכחות אלפי תמימים ואורחים * חלק שני

הביא לדפוס: פ’ זרחי

מנחה: נבקש מהרב שמריה מטוסוב להסביר את הענין, שלכאורה “יחי אדוננו” הוא ענין של קבלת המלכות כפי שמוסבר בחסידות שקבלת המלכות זה ענין פנימי, שמוסרים לרבי את הרצון ואת כל הכוחות — פנימיים ומקיפים. מדוע צריך להכריז זאת אחרי כל תפילה? למה בכל מקום? למה שלוש פעמים? למה זה צריך להיות כתוב על כל כיפה ותחת כל שלט צריך להיות “יחי”, הרי זה ענין פנימי שצריך להתבטא דווקא בתפילה ובהנהגה, ולא בשלטים ובפרסומות?

הרב שמריה מטוסוב: היה משפיע גדול בדורנו שהתלונן לרבי מלך המשיח למה הוא שולח את הבחורים ל’מרכז שליחות’ בחודשי הקיץ. הוא לא היה מרוצה כל כך שבקיץ הבחורים המבוגרים מתבטלים מהלימוד והולכים למקומות שונים בעולם וכל הסדרים משתבשים. מן הסתם השואל הסכים שאחרי החתונה האברכים כן יוכלו לצאת לשליחות, אבל לא בתקופה של הבחרות.

יש מכתב מהרבי שהודפס בליקוטי שיחות, שם הרבי מלך המשיח כותב לו, ‘מה שהוא כותב אליי [לא ראיתי את המכתב של הכותב, אבל נראה שהוא התחרט וביקש מחילה מהרבי]: בנוסף לזה שהרבי הריי”צ הנהיג את זה, מובן שזו הנהגה של ‘תומכי תמימים’ שבקיץ נוסעים למרכז שליחות, זה טובת התמימים עצמם. על מנת להיות תמימים כמו שצריך, זה צריך להיות ככה.

מסתבר שהרביים החליטו שיש שינוי בדורות, והשינוי הזה צריך לקבל ביטוי בהנהגה של התמימים. והנה עוד מקרה שהרביים החליטו שצריך לעשות שינוי מכפי שהיה בעבר החסידי:

פעם התלונן אחד המשפיעים בפני הרבי, מדוע הרבי דורש שיהיו ‘שבעה קנים’ בנגלה ו’שבעה קנים’ בחסידות? [הרבי הנהיג שב–770 ובכל ישיבות חב”ד יהיו שבעה בחורים שייבחרו על ידי הנהלת הישיבה שיהוו ‘קנים’ להאיר, כאשר כל שבוע אחד מהם יאמר פלפול בנגלה ואחד מהם יאמר פלפול בחסידות, ולאחר מכן להדפיס זאת בחוברות. זה היה בערך בשנת תש”כ. תשובתו של הרבי אליו היתה שכמובן לא מדובר שיכתבו מאמרים, אבל רואים בפועל, שבזכות כך לומדים הרבה יותר טוב, ואדרבה, אפילו שלפני זה חסידים ביטלו את כל הענין הזה של כתיבת חידושי תורה וכו’, אבל היום כך היא המציאות. כדי שילמדו כמו שצריך בחיות, אז ההדפסה של הדברים תגרום לכך שילמדו בחיות ויתפלפלו בזה כמו שצריך.

אז מי קובע? האם המשפיעים שבאמת התחנכו ככה ממשפיעים שלמדו בליובאוויטש ואחר כך נבחרו על ידי הרביים להיות משפיעים, או שהרבי והנשיאים שלפניו הם הקובעים מה נכון ומתאים לדורנו?

כך גם לגבי העניין של ‘חיצוניות’ ו’פנימיות’ בנושא של ‘יחי’. בפשטות, כל הענין של “יחי המלך” זה חידוש של הרבי בעצמו. בב’ ניסן תשמ”ח נתן הרבי הוראה “לכל אחד ואחת מישראל” להוסיף חיות במלך. אין זה נוגע איזה סוג אתה — האם אתה ‘פנימי’ או חסיד ‘סתם’ וכו’ — הרבי אומר לכל אחד ואחת הוראה מפורשת.

מאין נובע המנהג להגיד “יחי” אחרי התפילה? הרבי בעצמו הנהיג את זה! אנחנו נמצאים כאן ליד המרפסת. המציאות היא שהרבי בעצמו ביקש לצאת כמעט אחרי כל תפילה, ואחרי כל תפילה רצה שנכריז / נשיר “יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד.” וזה חזר על עצמו מאות פעמים לאורך כל השנה!

מכאן בא המנהג להגיד “יחי” אחרי התפילה והרבי עודד זאת ומאז נקבע המנהג הזה.

אותו דבר לגבי הכרזת “יחי” אחרי קריאת התורה: היו כאלה שאמרו הרי ענין של “יחי” נותן חיות במלך ומביא הצלחת המלך, וענין הכתרת המלך כמו שכתוב בשיחת ב’ ניסן ומביא לגילוי העצם, וזה העיקר בביאת המשיח כפי שאומר הרבי בשבת פרשת תולדות תשנ”ב.

הדברים שעשו בנוכחות הרבי, הם דברים שהפכו למציאות קובעת. אחרי “לכה דודי” ואחרי התפילה היו אומרים בקביעות “יחי”.

ובכלל, כל העניין של גאולה קשור ביותר לתפילות שלנו. הרבי אומר שאפילו “שמע ישראל”  זה ענין הקשור לבנין בית המקדש (אשר לכן יעקב אבינו לא בכה כשנפגש עם יוסף, שכן היה עסוק בקריאת שמע, שקשור לבניין בית המקדש). כך גם לפני קריאת שמע אנו אומרים “ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו?” וכל תפילת שמונה עשרה מלאה בבקשות לגאולה. כמה פעמים אנו אומרים בתפילה בקשה למשיח? כל התפילה היא בקשה למשיח — אנשי כנסת הגדולה הנהיגו לבקש את משיח בתפילה יותר מחמישים פעמים!

האם הרבי צריך לחזור שוב ושוב?

מנחה: בב’ ניסן תשמ”ח הרבי דיבר על הכרזת “יחי המלך”, ורואים בוידאו את הרבי נכנס לרכב ליד 770 ומישהו מכריז “יחי המלך”, אבל חוץ מכמה דברים קטנים לא היתה התעוררות גדולה אצל חסידים להכריז “יחי המלך”, עד הפעם הבאה שהייתה בט”ו באייר תנש”א. גם כאן היו כאלה שטענו שלמחרת הרבי ירד יותר מאוחר בגלל ששרו ‘יחי’ ביום לפני זה. רק בשנת תשנ”ג התגבר הענין של להכריז ולשיר תמיד “יחי אדוננו”. יש הטוענים שזה התגבר רק כאשר מצבו הבריאותו של הרבי, כביכול, לא איפשר להפסיק את זה.

הרב מטוסוב: הרי זה מעשה רב — שלא רק שהוא לא הפסיק את זה, אלא בעצמו עודד מאות פעמים, ואף ידע שזה בפירסום רב. אז מה השאלה כעת?!

דוגמה לזה: יש חב”דניקים שאומרים שהם רוצים להגן על הכבוד של הרבי והם חוזרים כל הזמן על הדיבורים של שמחת תורה תשמ”ה, כאשר הרבי צעק על אלו שאומרים שהוא מלך המשיח ובכך הם מרחיקים יהודים מלימוד תניא ונלחמים ברביים. השיחה מודפסת ב”התוועדויות” ויכולים לקרוא שם.

באים כאלו ועושים ההיפך ממה שהרבי אמר בשיחה ההיא, אולם מתעלמים משיחה אחרת, שנה לאחר מכן, בשמחת תורה תשמ”ו, שם הרבי מסביר באריכות (ובשיחה הזו הרבי גילה שנשיא הדור הוא מלך המשיח) לאורך כל השיחה שהרבי הוא נשיא הדור והוא מלך המשיח. הרבי אומר שהשיחה מכוונת לשלוחים — שליח עם עשר כוחות הנפש זה ענין של משיח — והשיחה הוגהה לכבוד כינוס השלוחים. בשיחה הזו הרבי אומר בפירוש שנשיא הדור הוא משיח, ומשיח כפשוטו.

הרבי אמר שם בזה הלשון: “איך וועל קיין פאריבעל ניט האבען אז מ’וועט זאגען אז ער איז טאקע משיח כפשוטו” (לא יהיה לי שום תרעומת אם יגידו שהוא אכן משיח כפשוטו).

מתי הרבי אמר את זה? בשמחת תורה תשמ”ו. אז אחד שחוזר על שמחת תורה תשמ”ה ומתעלם משמחת תורה תשמ”ו, מדוע שלא יגיד גם שבשנת תש”י הרבי לא קיבל את הנשיאות?!

אין לזה שום הסבר הגיוני. ה’מניחים’ סיפרו ששאלו את הרבי על ידי המזכירים האם לרשום את תוכן השיחה של שמחת תורה תשמ”ו, והרבי ענה “איך האב עס דאך געזאגט” (הרי אמרתי את זה), ולא אף זאת, אלא זה גם מוגה “משיח כפשוטו”! וכי זו השליחות של השלוחים לפרסם בכל העולם.

אני חושב שהבעיה נעוצה שלא מדברים מספיק על עצם הענין של רבי, ומכאן נובעת החולשה באמונה. כל ילד חסידי קטן יודע שרבי זה רבי ואין שאלות על דבריו או על מעשיו, כשם שעל הקב”ה אין שאלות, וכי האמונה צריכה להיות אמונה פשוטה.

ביו”ד שבט תשי”ב, שנה אחרי שהרבי מלך המשיח קיבל את הנשיאות בגלוי, הוקדשה ההתוועדות על ארגון את”ה (איגוד תלמידי הישיבות). הרבי הסביר מה זה “איגוד”, מה הענין של “הַישיבות” והוראות שונות בקשר לאת”ה. הרבי מתחיל ואומר ככה: שבשמחת תורה תש”א, לפני שהגעתי (כלומר, הרבי — המעתיק) לפה (לארה”ב), הרבי הריי”צ דרש שיקימו ארגון (איגוד) לתלמידי הישיבות. מסיבות שונות זה לא יצא אז לפועל. לא הייתי אז, אבל זה נדפס. יש דברים שהרבי אומר והדיבור של הרבי מהווה התחלת הענין. בזה מתחיל כל הענין! כמו אצל הנביאים שהקב”ה אמר לנביאים לשכב על צד ימין, תשכב על צד שמאל, תשים נזר על הראש (אלה דוגמאות שהרבי מביא שם). שעושים דבר בגשמיות וזה מוריד אותו בגשמיות. כשהרבי הריי”צ דיבר, הוא הוריד את העניין לעולם הזה הגשמי — זו היתה ההתחלה. מסיבות שונות לא נפעל הענין ועכשיו, בשנת תשי”ב, הרבי רוצה לפעול הלכה למעשה.

ככה אומר הרבי: כשהרבי אומר, מתחיל העניין. מה שנפעל בפועל או מתקבל, כבר לא קשור לעצם הענין.

הנה שתי דוגמאות לכך שגם כשהרבי דיבר, ולא ביצעו את הדברים בפועל, למרות זאת יש בכך עניין: בשמחת תורה תשמ”ה דיבר הרבי על מבצע שיעורי תורה. הרבי כתב מכתבים כלליים ודיבר על זה הרבה פעמים. כך עד י”ד כסלו תשמ”ה, כאשר הרבי אמר שהוא מצפה שיעשו לפחות עשרה אחוזים ממה שהוא תובע, אבל פה לא עשו שום דבר! הרבי השווה אז את האדישות למקרר, והסביר שיש מכשיר שבעברית קוראים לו מקרר, באנגלית קוראים לו פריז’ידייר. וברוסית — ליעדניק. כל שם מציין דרגה נמוכה יותר. המילה ברוסית למקרר (“בלשון המדינה שבו הי’ המאסר של אדמו”ר הזקן ואדמו”ר האמצעי עד למאסרו של כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו”) היא ליעד — מלשון קרח — שזה הקור הכי עמוק. הרבי דיבר אז בכאב לב: שום דבר לא נעשה! ליעד!

זהו. מאז הרבי לא המשיך לדבר על הענין של מבצע שיעורי תורה. אפשר להסיק שאם הרבי הפסיק לדבר, אז כנראה פעלנו את הענין ב”ה.

אני זוכר שעמדתי בהתוועדות של הרבי שעה שהוא סיפר על חשבון הנפש שלו בקריאת שמע שעל המיטה. הרבי  אמר “זה החשבון נפש שלי למה לא פועלים מה שאני אומר”. אני לא אחזור על הכל, יש דברים שכל אחד יחשוב לעצמו כי אי אפשר לדבר על זה, והרבי לקח את זה בכאב גדול.

בשבועות תש”נ התחיל הרבי את מבצע תורה מחדש, וב”ה היו אז כמה תמימים שלקחו את זה והקימו עמדות של תאי טלפון ועשו שיעורי תורה בטלפון לדוברי עברית ברחבי ניו יורק, והיו עוד מבצעים שונים ברחבי העולם, ועד היום יודעים שיש מבצע שיעורי תורה.

דוגמה נוספת מהענין של משפיעים. הרבי אמר שהוא רוצה לקבוע משפיעים בכל קהילה וקהילה. זמן מה לאחר מכן אמר הרבי, שבפועל לא לקחו את זה ברצינות, והרבי אמר אז, שהוא יחתום על הקונטרס “אהבת ישראל” בחתימת יד קדשו לכל מי שהתמנה כמשפיע. הרבי אמר נשאר אצלי ארגז וביקשתי מהמזכירות שיגנזו את זה, כי לא מילאו את ההוראה.

ב”ה שכעת, בתקופה הנוכחית, מתחזקים עוד יותר וצריכים לדבר בפן של חיוב.

(המשך יבוא בעז”ה)